Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 15

— 12 ובלא מדרשו יורעין הכל שחכמת מצרים מרובה היא: (יי׳א) ויחכם מכל האדם, כמשמעו ומבני זרה שהיו בימי דוד שנאמר בדה״י (אי בי ר) ובני זרח זמרי ואיתן והימן ובלבל ודרדעא) כולם חמשה ולפי שהיו חכמים מלומדי שיר מינם דוד ראש משוררים כדכתיב לעבודת בית האלקים (דדדי א׳ כיה ר) וכשמתו הללו היו מכונים בני ממול שמחוללים בשיר שנאמר המנצחים על כלי דוד בשיר ונומר, איתן והימן וכלכל ודרדע, אחים היו לויים משוררים. האזרחי, בן זרח. בני מחול, לויים היורעים בשיר שאילו היו בקיאין בשירים ובמחולות ואפילו באומנות זה הוא בקי מכולם: (ייב) וידבר שלשת אלפים משל, לסבב על כל משל ומשל חכמה בפני עצמה שעל ידי המשל אדם מוציא את החכמה, נמצאו אילו נ׳ אלפים משל מביאים נ׳ אלפים דברי חכמה ויש לנו מהם אותן הכתובים בם׳ משלי ובס׳ קהלת והנשארים לא נכתבו לדורות. ויהי שירו חמשה נחמשה) ואלף, לכל אחד ואחד קול ניגון בפני עצמו שלא תאמר מה שבחו לשורר שירים הרבה זהו שבחו שלכל אחד ואחד מצא קול ונינון בפני עצמו שאין קול שיר זה רומה לקולו של שיר זה, ושיר השירים מהן, מהו לפי פשוטו ומשמעו של מקרא. ור׳ מנחם הזקן בר חלבו פתר בו, שלשת אלפים משל נ׳ לימודי משל נ), זה ספר משלי שנכללו בו נ׳ ספרים וכולן סתחילין במשלי, משלי שלפה בן דוד(שם א׳ א׳), משלי שלמה בן חכם מו׳ (שם י׳ א׳), מם אלה משלי שלמה (שם כיה א׳). ויהי שירו חמשה [ואלף], מכל הספרים שעשה כשאתה כוללן נמצאו כולן חמשה ספרים בין קהלת מזיר השירים. ואלף, ומכולם אתה למד. דיא, ויהי שירה חמשה ואלף זה ספר משלי שיש בו תיק [ו]אלף פסוקים ובקהלת ושיר השירים אלף והמשה. טעם אחר וידבר, שלשת הספדם לאלף משולות מהן ויהי שירו חמשה ותוכל לאלף 0 ועוד המתבל במשלי ותמצא בין משולות ונין דברי חמשה משלים, משלי שלמה בן דוד א׳, משלי שלמה בן חנם וגו׳ בי, נם אלה משלי שלמה נ־, דברי אנור בן יקה ד, דברי למואל מלך וגו׳ ה׳: (י־ג) וידבר על העצים, למד מכל עץ ועץ לאיזו מכה רפואתו של כל אחד ואחרי), ומה טעם עץ פרי זה מקדים את פריו וזה מאחר את פדו, ומה נשתנה זה שראוי לביניין וזה אינו ראו לביניין, ומה דבר נורם לאילני מאכל שטועגין פרי זלאילני סרק שאין טוענין פרי וזה גדל באp זו ה) ואינו גדל בארץ אחרת. מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר, כלו׳ מן הנחל שבעצים עד הקטן שבכולם נתן טעם בכל אחד ואחד מפני מה מנהגו בכך. וידבר על הבהמה, מה טעם זו נחלה ביישוב וזו גדילה במדבר, והגדילה במדבר מה טעם אינה ראויה להיות נחלה ביישוב והגדילה ביישוב מה טעם אינה ראויה לחיות נחלה במדבר, ומה טעם נשתלח פרא חפשי, ומוסרות ערוד מי פתח (איוב ל*ט ה׳) ומפני מה לא נקשר ראם בתלם עבותו (שם שם י׳) שאינו מקבל מרות, הרי השוד והושם נחלים מן האריה ומן הזאב ומן הנמר ואילו מושלים בהם, מה א) כן נכ״י ונדה״י: ודתו. 3) פירוש זה נמלא נפירוש רש״י אשר לפנינו כלא שם אומרו. ב) דכרים אלו אינם מוכנים לי כל צרכם. ד) עיין גם כפירוש רש״י כקיצור. ה) ככ״י:!ה.