Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 14

שלום ושקט יהיה בימיו א)"'(דה״י א׳ כיב ט׳) וכן הוא אומר בסמוך (ה׳) וישב יהודה וישראל לבטח כל ימי שלמה: (ר) ארבעים אלף אורות סוסים, איצטבלאות של סוסים בלע״ז שטבלא״ש. ארבעים אלף אורוות סוסים כתיב כאן ובדברי הימים (ב, ט, כיה) כתיב ארבעת אלפים אוריות, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? בשני מקומות בעיר אחד בנה לו אוריות, במקום אחד בנה לו ארבעת אלפים אוריות ובנה אותן כל כך גדולות שבכל אוריה ואוריה מכניסין בה מ׳ סוסים נמצא מכנים בד אלפים אוריות קיס אלף סוסים, ובמקום אחד בנה ארבעים אלף אודות ובנה אותן קטנות כל כך שלא היה מכנים בבל אוריה ואוריה אלא ד סוסים נמצא שכאילו ארבעים אלף אוריות נכנסין כמו כן ק״ס אלף סוסים, נמצאו שניהם חשבון אחד, ולא תאמר אם כן לפי חשבון האיריות היו לו שלש מאות אלף ועשדם אלף סוסים, לא, כי לא היו לו כי אם ק״ס אלף סוסים. וכל אודות הללו לטה? שבזמן שהיו מפנין הזבל מארבעים אלף אוריות היו מכניסין הסוסים בארבעת אלפים ־אורות וארבעים אלף עומדות להן ריקניות וכשמפנין הזבל מארבעת אלפים אוריות היו מכניסין הסוסים לארבעים אלף אודות ואילו ארבעת אלפים עומדות להם ריקניות בלא סוסים. לשון אחר ארבעים אלף אודות סוסים המנויות [כאן] הן הן ארבעת אלפים המנויים בדברי הימים וארבעים אלף שמנה כאן נתן בכל אוריה ד׳ סוסים וארבעת אלפים שמנה בדברי הימים נתן בכל אוריה מ׳ סוסים והוא חשבון אחד. ושנים עשר אלף פרשים, אלמדם בלע״ז־ס, סוסים טובים, המזומנים למרוצת אבל אותן ק*ס אלף המפורשים כבר היו למשוך מרכבות כמה שני ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבו, כלו־ לצורך המרכבה: (חי) והשעורים והתבן, היו מתנין אילו הניצבים. אל המקום אשר יהיה שם איש כמשפטו, שלא תאמר כהגיע עת נציב זה לכלכל את המלך שהמלך וכל הקרב אל שולחנו ילך אצל הנציב לכלכלו שם, אלא אל המקום אשר יהיה שם המלך שם הנציב מביא הסעודה לחודש ימים למלך ו[ל]כל הקרב אל שולחנו דכת־ יביאו אל ומקום אשר יהיה שם איש כמשפטו, ומהו משפטו שמכלכלין את המלך ואת כל הקרב אל שולחנו, איש חדשו ולא יעדרו דבר, כלומר הסעודה וכל מכשיריה כלי המאכל וכלי המשקה, וזהו ולא יעדרו דבר (פסוק ז׳): (ט׳) ורחב לב כחול אשר על שפת הים, שמלך שיש לו לשפוט עם רב כחול אשר על שפת הים צריך שיהא , בו חכמה ותבונה ורוחב לב כחול אשר על שפת ■הימי (״X מחכמת כל בני קדם, מהו חכמת בני קדם שהיו בקיאים במזלות. ומכל חכמת מצרים, אמרו בשעה שבנה שלמה את בית המקדש שלח למלך מצרים שלח לי אומנין בשכרן, צפה מלך מצרים באיסטרולוניא שלו אומנין שעתידין למות באותה שנה ושינרן לו, מה עשה שלמד, קנה להן תכריכין והחזירן, שלה לו לא היה לך תכריבין לקבור את .מתיך הא לך הן ותכריכיהן, כך מצאתי בפסיקתא בפרשת פרה אדומהג). א) המכנר העתיק את הפסוק שלא כנכון מתוך זכרונו, כי שם כתו3 "אתן*. נ) עיין מה שכתנתי על זה נהחלק האשכנזי. ג) עיין נפסדר־כ הוצאת מנעל צד ל״ד ע״א וכהערה ס״ד.