Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 13

שלמים ויוגש משתה לכל עכדיו, ושמא תאמר חלוס׳של שוא היה ולא נתקיים לבך ד.וםמך לו (פ״ז) אז תבאנה שתים נשים זונות ונדו (י״ח) ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד נם האשה הזאת, והיכר נדול יש בין ילד בן יומו לנולד כבר ימים שלשה, שתינוק בן יומו עדיין לא נפל בו דמו וכולו תרום ותינוק בן שלשה [ימים] כבר דמו נבלע באיבריו ו (כיא) ואתבונן אליו, נתתי לב להסתכל בו ו (כיו) כי נכמרו, פת׳ כי נקבצו כמו כימור של תאנים שהוא קבוצת תאנים ו (כ״ח) כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט, כלוי אם לא שחכמת אלקים בקרבו מי חכם שיבוא משפט זד, לפניו ויאמר נזרו את הילד החי לשנים וכיון שראו כך ויראו מפני המלך, שבל איש שיהיה לו ריב ומשפט לבוא אל המלך ירא לדבר לפניו דבר שקר שלא יתפש מתוך דבריו: ד. (אי) מלך על כל ישראל, משראו את חכמתו שמחו כולם במלכותו: (נ׳) בני שישא סופרים, לפי שאין לך מלך שאין באין לפניו דברים הרבה שצריכין זברון שכל מי שבאין לפניו דברים הרבה אי אפשר לו שלא ישכח דבר זה מפני דבר זה, לפיכך צריך סופרים לכותבם, וקורין אותו ספר הזכרונות בעיניין שנא׳ ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים (אסתר ו׳ א׳), המזכיר, איזה משפט בא לפניו ראשון שיפסקנו ראשון: (די) וצדוק ואביתר כהנים, אילו מבני אלעזר, ואין זה אביתר שנטה לו אחרי אדוניה שהרי כבר גירשו שלמה מהיות כהן והוא היה מבני עלי ועלי מבניו של איתמר היהא): (ה׳) על הניצבים, שנים עשר פקידים שהיו לכלכל את המלך ואת ביתו. וזבוד בן נתן הכהן רעה המלך, תת׳ שושבינא: (ו,) על המם, שהעלה על ישראל כמה שנא׳ ויעל המלך שלמה מם מכל ישראל (מלכים א־ ה׳ כ*ז):;י־א) נפת דאר, תת׳ פילכי דור: -(י״ג) לו חבל ארנוב, ממונה היה עליהם לנבות מנת המלך, כי משפט המלוכה יש לגבות יציאתו מעם הארץ במו שנאמר במשפט המלוכה בספרי שמואל (א׳ ח׳ י״א—י״ח): (י*מ) ונציב אחד אשר בא^ רב ושמואל כ) חד אמד ממונה על כולם והוא עזריהו בן נתן האמור למעלה דכתיב‘ ועזריהו בן נתן על הניצבים (פסוק ה׳), וחד אמד בננד חודש העיבור: ה. (נ׳) בדאים, פטומים על האבוס. רעי, רועים באפר. ברבורים אבוסים, תרגומו עופא פמימיא. ורבינו ר׳ יצחק בר׳ אלעזר הלוי זצ״ל פתר בו שור הבר שמפטמין אותו על האבוס ונראין דבריו לפי שכל המקרא אינו מדבר כי אם בבהמה ובחיה: (די) ושלום היה לו מכל עבריו מסביב, לקיים מה שנאמר כי א) עיין גם נפי׳ הרד״ק וכנגד זה נפי׳ הרלנ״ג ור׳ ישעיה מטראני. ל) נגמרא סנהדרין ח' נרא איתא: רנ יהודה וי־נ נחמן, ונפייש״י אשר לפנינו נמלא ג־כ: ת ושמואל.