Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 11

- ft — שאמרוא) שלא רצה לקבל עליו דין הרג אם לא יקבל עליו שלמה קללה שקיללו אביו, ובשבניהו משיב דבר אל שלמה לאמר כה דבר יואב וכה ענגי(פסוק ל׳) מה שלמה משיבו עשה באשר דבר (פסוק ל*א), ומוטב שאקבל עלי קללה שקיללו אנא ואקיים מצות אבא משאפר מצות אבא. ויעמוד יואב בקללתו, לדבריך אם כן הוא שקיבלה עליו למה הוא חוזר ומחזירה בראש יואב ובראש זרעו לעולם, על כן חדלתי לי לפרש מקרא זה. אחר מדרשו. ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם ה,, בו בלשון שאמר דוד כששמע שהרג יואב את אבנר נקי אני וזרעי וממלכתי מעם ה־ עד עולם מדמי אבנר בן נר (שמואל נ׳ ג׳ כ״ח): (ל*ו) וחצבת שם ולא תצא משם אנה ואנה, שכן ציוהו אביו שיהא יושב עמו כדי שיהא מצוי לו למצוא לו חטא משפט מות: (ל״ז) דמך יהיה בראשך, אתה בעצמך פשעת בדמך אם תעבור על מצותי זו: (מ״ה) והמלך שלמה ברוך, שלמה קרא המקרא הזה עליו ופתרונו המלך שלמה יהי ברוך שקיים מצות אביו. ובפא דוד יהיה נכון, שישמור לי הקב״ה ברבה שבירך את אבי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם (שם ז׳ י־נ): (מיו) והממלכה נכונה ביד שלמה, לא נענש על כל אלה, ולפי שהאנשים האלה ארבעתן אדוניה ואביתר ויואב ושמעי מחוייבין למלכות היו חיברן הכתוב ועשאן פרשה בפני עצמה: ג. (א־) [ויתחתן שלמה את פרעה], וכל זמן ששמעי רבו קיים שהיה אב לחכמים לא נשא שלמה את בת פתה, כיון שמת אותה שעה ויתחתן'שלמה את פתה מלך מצריםכ). ויקח שלמה את בת פתה ונוי ויביאה אל עיר דוד, דע שדבר זה לגנאי מזכירו הכת׳ שמקום שהיה מיוחד לקדושה ששם העלה את ארון בדת ה־ עיר דוד היא ציון וזה מעלה שם את בת פרעה: (בי) רק העם מזבחים בבמות, שכל אהד מהם בונה במד, לעצמו ומקריב עליה קרבן יחיד. כי לא נבנה בית לשם הי, בלומר בכל זאת אין הכת־ מעלה עליהם אשמה שאין איסור הבמות תלוי אלא בביניין הבית דבת׳ השמר לך פן תעלה עולותיך בבל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ונו־(דברים י״ב י״נ—י־ד) ועד עכשיו לא נבנה בית לשם ה־ עד הימים ההם: (ני) ויאהב שלמה את ה׳ ללכת בחקות' דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר, בלו׳ בכל אשר ציוהו דוד אביו נזדרז לקיימו מיד אחר מיתת אביו רק בדבר אחד שציוהו דוד אביו למהר לעשותו מיד נתרפה שלא החל לבנותו עד שנה הרביעית למלכותו, וכל זמן שלא נבנה הבית בבמות הוא מזבח ומקטיר: (די) ב• היא הבמה הגדולה, מזבח הנחשת שעשה משה במדבר והוקבעה בשילה, חרבה שילה ובאו לנוי חרבה נוב ובאו לגבעון: (זי) ועתה ה׳ אלקי אתה המלכת את עבדך תחת דוד »עי ואנכי נער קטן, בן שתים עשרה שנה היה וזה לך החשבון ג) ויקרא שמו ידידיה (שמואל ב׳ י״ב כ״ה), בו בפרק עינה אמנון את א) עי׳ ג”כ סנהדרין מ״יז ע״נ. 3) עי׳ כרכות ח' ע״א. ג) עי׳ כל זה נפירש״י.