Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 10

ותלך 5 (כ״ב) ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניהו ושאלי לו אוו המלוכה, שאם היום יקח לו את אבישג השונמית לאשה מחר ישוב לב העם הוד. לאדוניה, לפי שיאמרו אדוניה נדול הוא משלמה ועוד שאנו רואין שהוא משתמש בטכסיסי מלכות <f) שלקח לו את אבישג השונמית שהיתה משרת את המלך. ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה, הנוטים אחריו: (כ״ד) [ועתה] חי ה׳ אשר הכינני ויושיבני על כסא דוד, כלומר נשבע אני בהק׳ שהושיבני על כסא דוד אבי שזה שרוצה לבטל גזירתו ליטול מלכותי כי היום יומת. ואשר עשה לי בית כאשר דבר, והיכן דבר? והגיד לך ה׳ כי בית יעשה לך ה׳(שמואל ב׳ ז׳ ייא) ותרג׳ ודקיים לי מלכותא כ): (כ״ז) מהיות כהן לה׳ למלא את דבר ה׳ אשר דבר על בית עלי בשילה, ללמדך [כי] לא מאת אביתר היתד, זאת שנטה לו אחרי אדוניה ונדם לשלמה שנירש אותו מהיות כהן. וכי תעלה על דעתך דוד ששמע מפי נביא הנה בן נולד לך ושלמה יהיה שמו הוא יהיה יושב על כסאך והכינותי את ממלכתי, שיסרב על פי נביא להמליך את אדוניה ולהעביר את שלמה, אלא כל זאת היתד, סיבה מעם ה׳ שאביתר נטה אחריו וינרשנו שלמה מהיות כהן כדי למלאות את דבר ה־ אשר דבר על בית עלי בשילה ונם נתן בלב אדוניה ששאל לו את אבישג השונמית לקיים מה שנא׳ ואת הכבשה ישלם ארבעתים!(שם י״ב ף) וזהו ילד ואמנון ואבשלום ואדוניה ג) ז (כ״ח) והשמועה באה עד יואב, מה היא השמועה? שמע שגירש שלמה את אביתר לפי שנטה לו »מזרי אדוניה ולפי שאף יואב נטה אחרי אדוניה ששמע שציוה המלך דוד להורגו נטה אחרי אדוניה כדי שיאהבנו כסבור לינצל על ידו, כי נטה אחרי אדוניה לפי שהיה יודע שבלבו של דוד לצוות את בנו המולך תחתיו להורגו, על שהרג את זענו* ועמשא בן יתר ואבשלום, לפיכך נטה יואב אחרי אדוניה שרצה שימלוך« על ידו ויאהבנו, ואחרי אבשלום לא נטה שעדיין לא דבר שיהיה בו חטא משפט מות שיתירא ממנו ומפני אותו [דבר?]0 ינטה לו אחרי אדוניה כדי להמלט מפני דוד, שהה כשמרד אבשלום עדיין לא ד,רנ לאבנר ולעמשא ה): (ל׳) כי פה אמות, על פי בית דין שבלשכת הגזית, כדי שיהיו נכסיו ליורשין כאותה ששנינו הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, הרוגי מלכות נכסיהן למלכות ו) ז (ל״ב) ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה, שכך הבטיחו אבא אם לא שר צבא תחת יואב אשימך כל הימים: (ל״ג) ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם, כשם שקיללו אבא יחלו על ראש יואב ועל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ונד (שם ג׳ כ״ט), למדת שקללה שקילל דוד זרעו של יואב קללת עולם קיללו והוא ששלמה חוזר עליה ואומר ושבו דמיהם בראש יואב ובראש [זרעו] לעולם. ואם לא שאמרו רבותינו אין משיבין על דברי אגדה תשובה גדולה יש להשיב על א) עיין נפירש״י וברד״ק. נ) עיין נפי׳ הרל״ק. ג) כוונת הרי׳ק היא כי נענש דוד על דבר מעשה בת שבע במיתת ארבעת מיו, הילד שילדה לו בת שבע כראשונה, אמנון שנהרג על ידי אבשלום ע״ד מעשה תמר, אבשלום שנהרג בנרחו מפני יואב, ואדוניה. ד) כן נ״ל להשלים. ה) דברי המחבר אלו תמוהים מאוד, כי לפי תדר המאורעות היתה הריגת אבנר ועמשא ע״י יואב עוד כאשר מלך רק על יהודה ובנימין. ו) עי׳ סנהדרין מ־ת ע׳ב.