Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 8

6 לא ישב על כסא מלכות לכך נאמר (ם*ו) וגם ישב שלמה על כסא המגובה, ושמא תאמר אין יד עבדי המלך אתו לכך נאמר (מיז) ונם באו עבדי המלך לברך את אדונינו וגד, ושמא תאמר כשהמליכו המלך דוד לא שימלוך בחייו המליכו אלא כדי שימלוך לאחר מותו לכך נאמר (מ*ח) ונם ככה אמר המלך ברוך ה׳ אלקי ישראל אשר נתן היום יושב על כסאי ועיני רואות? (נ״ב) לבן חיל, תרגומו לגבר דחיל חיטאין לשון חיל כיולדה (ירמיה ו׳ כ״ד ועוד בא*מ) ופתרונו אם יהיה אדם ירא חטא שלא יהא מחזר עוד לקשור קשר במלכותא), לא תאמר שאמיתנו בחרב אלא אפילו שערות ראשו לא יפלו ארצה, ואם רעה תמצא בו ומת, ואם תמצא בו רעה אפילו רעה אחת למרוד במלכות בנפשו יהא נידון וכן טצינו שבדעה אחת שחשב למרוד במלכות כששאל לו את אבישג השונמית נהרג ג ב. (א׳) ויקרבו ימי דוד למות. (ב׳) בדרך כל הארץ, איזהו דרך שאין אדם נעזב שלא ילך בו, הוי אומר זו מיתה; (נ׳) ושמרת את משמרת ונו׳ ככתוב בתורת משה, על כל האמור בפרשת המלך הזהירו שלא ירבה לו נשים ולא סוסים ולא כסף וזהב, תדע שכן, שהרי הוא אומר בסמוך (ד) אם ישמרו בניך את דרכם, אח דרכי לא נאמר אלא את דרכם, כלומר מצוות שהמלך מצווה ולא כל אדם, אם ישמרו בניך, אמר לו בני דע שברית שכרותה שלא יכרת מזרעי יושב על כסא ישראל על תנאי היא כרותה, אם ישמרו בניך את דרכם לא יכרת לך איש ואם לא ישמרו יכרת. ובדברי הימים (א׳ כ״ח ט׳) הוא אומר ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד? (הי) את אשר עשה לי יואב ק צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל, אילו נאמר ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל הייתי אומר שני מעשים הם, אחד שעשה לדוד ושיני שעשה לשני שרי צבאות ישראל, אבל כשהוא אומר כאן אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל על כורחך אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל פתרון הוא לאשר עשה לי, וכה תפתור, אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה ומה עשה לי שהרג לי שני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר שהלך מאתי להשיב אלי את כל ישראל ולעמשא בן יתר ששלחתיו להזעיק אלי את איש יהודה. וישם דמי מלחמה בשלום, בני אדם ששלחתים בשלום, ומשפט המלך כל מי שיבוא לדרוש בשלומו וכל מי שהולך בשליחותו משפט האיש שלא יהא נהרג על כל דבר פשע בעוד שהוא בשליחותו של מלך. ונם פותריןנ) וישם דמי מלחמה בשלום ששאל בשלומם כאילו לבו נכון עמם, בעמשא הוא אומר השלום אתה אחי(שמואל ב׳ כי טי) ואוחז יד ימינו בזקן עמשא לנשק לו, ובאננר הוא אומר ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי(שם נ׳ כ״ז) ואין זה שלום כי אם לשפוך דמם. ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו, חרב הטצוטדת א) עיין גס כפירוש רד״ק. ג) זה פתרונו של רש״י אלא שהרי״ק הרחי3 הענין.