Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 7

בו, בשם שהמליך את שאול ודוד על פי שמואל הנביא, ואם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה איך המלכתו ולא הודעת את עבדך: (ב־ח) קיראו לי לבת שבע, שאף היא *עקה בדבר זה תחילה t (לי) כי כאשר נשבעתי לך, היא הזכירה לו שבועתו תחילה דכתיב (פסוק י*ז) אדוני אתה נשבעת בה׳ אלקיך לאמתך והוא משיבה חי ה׳ כי כאשר נשבעתי לך בה׳ אלקיך לאמתךא) כי שלמה בנך ימלוך אחרי וכו׳ כי כן אעשה היום הזה: (ליא) ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם, אחר התשובה שהשיב לה דוד שאמר לה כי כאשר נשבעתי לך כי שלמה בנך ימלוך אחרי, ומשמע אחרי מותי,; והיא אומרת לו הלואי שלא ימלוך בגי שלמה ובלבד שיחי אדוני המלך דוד לעולם 5 (ליב) ויאמר המלך דוד קראו לי לצחק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע, מאחר שכן שאין מושחין מלך כי אם על פי בהן בדול ועל פי נביא ועל פי סנהדרין קראו לי לכולם ז (ל*נ) קחו עמכם את עבדי אדוניכם, הם עבדי דוד שדוד הוא אדוניהם אלא שדרך המקרא שמדבר אדם על עצמו כאילו מדבר מאחר כמו ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך (אסתר ח׳ ח׳) והיה לו לומר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשמי ואף 3) בשם המלך אף באן היה לו לומר קחו עמכם את עבדיי ולא אמר אלא עבדי אדוניכם. והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, שאין מרביבין על פרדת המלך אלא מי שמולך אחריו. והורדתם אותו אל ניחון, סימן שתהא מלטתו נמשכת בנהר זה שמושך את מימיו ואינו פוסק 1 (ליו) ויאמר אמן, זז קבלת דברים שקיבל עליו להמליך את שלמה כאשר צוה. כן יאמר ה׳, בלומר בשם שאתה ציויתו להיות נניד על ישראל ועל יהודה בן יצוהו ה׳ על נחלתו לנניד: (ליז) ויגדל את בסאו מכסא אדוני המלך דוד, היה ר׳ מנחם בד חלבו מפרשו בזכות מלכות אדוני המלך דוד ז (ל״ח) והכרתי והפלתי, אילו גיבורים שבאו עמו מארץ כרתים, ופלתים הם יושבי חבל ים פלשתים דכתיב הד יושבי חבל הים נוי כרתים (צפניה ב׳ ה׳) וחרנומו קשתיא וקלעיא, וטת׳ רבותינו אילו אורים ותומיסז ים׳) ותבקע הארץ בקולם, לא תבקע הארץ אשד תחתיהם, אלא מנהג בני אדם לומר כשקול חברה בעיר כמעט שאין הארץ נבקעת לקולם נ) 5 (מ*ב) עודנו מדבר והנה יונתן בן אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר, והוא משיבו אילו הייתי יכול לבשר דבר שהוא טוב לך בשמחת לבי הייתי מבשרך אבל על כורחי אני מבשר דבר שאינו טוב לך תהו (ם*נ) אבל אדוננו המלך דוד המליך את שלמה, ונם יונתן היה מן הנוטים אחרי אדוניה שהרי אביתר אביו היה עמו 5 (מ״ד) וישלח אתו המלך את צדוק הכהן ונר, ושמא תאמר לא על פי כהן ולא על פי נביא הומלך, לכך נאמר דשלה אתו המלך את צדוק הכהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע ונו׳ ושמא תאמר לא נשתמש בטכסיסי מלכות לכך נאמר וירכיבו אותו על פרדת המלך, ושמא תאמר לא נמשח, לכך נאמר (מיה) וימשחו אותו [ושמא תאמר] א) פן הוא 3כ*י, וצ׳ל אלקי ישראל לאמר. 3) גם זה ט״ס נכ׳י, וצ״ל ואמר. ג) כן הוא נכ״י, ואולי צריך לגרום: לקולה, עיין גם 3פירוש הרד״ק והרלניג.