Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1920-01-01 · XIII. (1920) · page 5

את בניבם יקדו ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו, כל אילו הכין לו עד שלא עמד מלך. והזהר בך שלא תפרש רצים אילו כמו הרצים רכבי הרכש (אסתר ח־ י*ד) שאותם רצים פתרונם כורליש בלע״ז ואילו פתרונו רצים לפני מרכבתו: (ר) ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, ולפי שכל כך היה חביב לאביו שלא נער בו מימיו דבר זה גרם לו שמתנשא לאמר אני אמלוך, ססבוד שהיה בדעתו של אביו להמליכו, ושמא תאמר לא היה עליו הוד המלכות שלא היה נשוי חן בעיני הבריות לכך נאמר וגם הוא טוב תואר מאוד שהיה בו תואר הראוי. למלכות, ושמא תאמר הוא היה קטן בניו של דוד ואם ימליכוהו לא ידעצאת ובוא, לבך נאמר ואותו ילדה אחרי אבשלום, ופת׳ אותו ילדה חגית אמו אחרי שילדה מעכה את אבשלום, כלומר בפרק אחד נולדו שניהם ומשנותיו של אבשלום את למד שנותיו של אדוניה, ואבשלום כבר מלך בחברון, אף זה אילמלא שהיתה סבה מעם ה׳ להמליך את שלמה היה זה ראוי למלכות, לפי שהיה גדול ממנו בשנים, ושמא תאמר אם לדוד היה אהוב בעיני השרים לא היה אהוב, לכך נאמר (ז־) ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדוניה, ואם תאמר מאחר שבל המעלות הללו היו בו באדוניה שהיה גדול משלמה אחיו בשנים ואביו אהבו ונם הוא טוב תואר מאוד וטכסיסי מלכות היו בידו ונם יד יואב ואביתר הכהן אתו, מפני מה לא עלתה בידו? לפי שהמקום לא בחר בו ואין ישראל רשאין להעמיד עליהם מלך אלא אם כן הק׳ בוחר בו דכתיב שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלקיך בו (דברים י״ז טיו) ולפי שידע אדוניה שכבר נתבשר דוד על ידי נתן הנביא הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו ובד והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם (דה״י א׳ כ״ב ח׳—ט,) ואם היה קורא לנתן הנביא הוא היה מעכב על ידו ואין מושחין מלך אלא על פי בהן נחל, וצדוק נתמנה כהן באותו הפרק, ועל פי סנהדריןא), ובניהו היה ראש לסנהדרין וכל אילו היו יודעין שכבר נתנבא נתן על שלמה שימלוך, לפיכך (ח■) וצדק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד [לא היו] עם אדוניהו: (ט׳) ומריא, פטים. הזוחלת, אבן מסע אבן נחלה היתד, שם אצל עין רעל, שלא היה אדם יכול להסיע אותה על ידי שנוללה ולא כל אדם יבול להסיע אלא אחד מני אלף שהיה מסיעה נודע שכוחו נחל ועל שם שבחורי ישראל היו מנסים בה את כוחם נקראת אבן הזוחלת ופת׳ אבן מסע כמו זוחלי עפר (דברים ל־ב ביד) לפי שלפעמים מסיעין אותהנ). עין רונל, מעין של בובסין, אומנין שדורכין את הבגדים בתל כדי לעבד את הבגד, וגם בלשון חכמים קורין לכובס קצרא ועין דוגל מיתתם עין קצריאג): (ייב) ומלטי את נפשך ואת נפש בנך, מן המיתה, שאם החרש החרישי בעת הזאת לא מלכות בלבד אתם מפסידין אלא את נפשך ונפש בנך אתם מפסידין שהיום מלך אדוניה ומחר כשכב א) עיין יומא ע׳ג ע״3 ושוטה מ״ח ע״נ ועיין גם שאר המפרשים. נ) עיין גם' פירש׳י. ג) עיין נם בפירש־י ונשאר מפרשים.