Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 199

196 S. 14b). Oder: הרב המפורסם שהיה אב״ר ור« דק״ק ספרדים באמשטרדם הוא החכם השלם כבוד מהור״ר מנשה בן כהר״ר ישראל דל (Sendschreiben II S. 40 a). Reich betitelt ist der Kreis der Berliner Aufklärer und Nicht-Rabbiner, z. B. הגבירים הנכבדים מיקירי ק״ק זו היה המשכיל והקצין כ״ה איצק בן הגביר הנכבד הקצין המפורסם פו־מ כ*ה דניאל יפה יצ״ו וניסו המשכיל והקצין והתו׳ כיה דוד פרידלענדר יצ״ו .... והקי כהדר דוד הדל (das. S. 24 a, b) oder הרבני החכם החוקר המפורסם כמהורר משה מדעסויא נרו [Mendelssohn], oder המשכיל הגביר הקצין כהדר מרדכי בן כהדר ליפמן דל הנקרא בכינוייו דאקטר בלאך, oder הרופא המשכיל הגביר כהדר מרדכי כן כיה זיל, הנקרא דאקטר מרקוס הערן p^ (das. S. 25 a), oder האיש הנעלה כהר״ר יעקב. פיח [פתוחי חותם] יצ״ו .... ובנו הב״ח המשכיל כיה אברהם יציו [Medailleure] (das. S. 25 b). Opulent sind auch mit Titeln ausgestattet seine italienischen Anhänger, vgl. z. B. הרב המאור הגדול החכם השלם ענו וטהר לב כבוד מוחדר יצחק יכמהר״ר משה פורמיגיני זלה״ה אב״ד ודם דק״ק טריאסטי יע״א " (Sendschr. III S. 9 aj oder החנם השלם הרב הכולל כמוהדד שמואל ידידיה נדו בכמהדר־ אליעזר נורצי אב״ד ודם דק״ק פירארא יע״א (das. S. 13 b), oder שלשה נשיאי ישראל, הרבנים הכוללים החכמים השלמים המאורות הגדולים, ראשי ישיבה דק״ק וויניציא יע״א, ה״ה הישיש •ענו ונשוא פנים כבוד מהודר שמחה קאלימאני נדו, וכבוד ם״ו אברהם חיים קרקוביא נדו, וכבוד ומהודר אברהם פאציפיקו נדו (das. S. 17 b). In diesem Zusammenhänge betrachtet, kann man nicht, wie Güdemann (Monatsschrift XIX 480) und Graetz (das. XX 469) Wesselys Charakteristik des Wilnaer Gaon איש יושב ווילנא הנקרא בכינוייו ד אליה חסיד für ״despektirlich“ und einen ״obskuren Mann bezeichnend11 erachten. Aus all dem Obigen ergibt es sich, dass Graetz (a. a. 0.) Recht zu geben sei, der R. Elia Wilna zu den ausgesprochenen Gegnern Wesselys zählt, gegenüber den immerhin nur vermutungsweise die Ansicht vertretenden Güdemann (a. a. 0.) und Brann (Graetz, Geschichte XI 2 S. 545 Anm. 1), dass es der Wilnaer Dajan R. Elia ben Schabtai Chefez gewesen sei, der gleichfalls החסיד hiess. Hierzu kommt noch folgende Erwägung. R. David Tewele und R. Pinchas Hurwitz berichten, dass Wesselys Sendschreiben in Wilna an einer Rette im Vorraum der Synagoge aufgehängt und öffentlich verbrannt worden sei (vgl. Monatsschrift XX 467, vorliegende Abhandlung S. 188). Hinter einem so auffallenden Faktum kann nicht die Autorität eines sonst fast unbekannten Wilnaer