Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 198

195 den Sendschreiben ihre Namen verschwiegen. Er zeichnet sie mit den Worten: אלה הרבנים (Sendschreiben II S. 39a), ומי ח! ומה רבנות (das. S. 6a), שלשה רבנים יושבים על מדין בארץ פולין ... ועל פיהם רבים מן ההמון שתו עליו [עלי] דברי חרפה ובוז (Sendschr. III S. 3 b), אחד מן הרבנים החולקים עלי (das. S. 5 b d. i. R. David Tewele-Lissa), יצא הקצף מאת שלשה הרבנים מארץ פולין על דבר המכתב הזה (das. S. 8a), איזו אנשים מורי הוראות בישראל היושבים על מדין (Sendschr. II S. 5 a), ששלשה חכמי הדור מרבני פולין חרה אפם על מכתבנו הראשון (Sendschr. III S. 18 b Anm.), שלשה רבני עמי ששפכו עלי דברי איבה ודברי חמה (Sendschreiben II S. 39 a). Das sind augenscheinlich Männer einer einheitlichen Kategorie, Gemeinderabbiner oder führende Geister id ihren Gemeinden. Bestätigt wird diese Auffassung durch die Stelle in Wesselys Brief an dieTriestiner: והמריבים הםישלשה, האחד הוא הרב בפוזנא התן הרב מפראג, והשני הוא הרב בליסא, והשלישי איש יושב ווילנא הנקרא בכינוייו ר אליה חסיד והם אשר כתבו... (Monatsschrift XX 479). Wessely hat für seine Gegner kein schmückendes Beiwort. איש und חסיד sind bei seiner Methode reichliche epitheta omantia für den Wilnaer Gaon, wie drei hier unten folgende Beispiele von איש und חסיד zur Genüge beweisen werden. Wessely verbindet auch sonst mit dem Worte איש den Begriff der Tüchtigkeit und Kennerschaft, vgl. seinen Pentateuchkommentar אמרי שפר, Lyck 1868, S. lila, Sendschreiben III S. 26 a A*hm. Darum aber hezeichnet er R. Elia Wilna in dem Briefe an die Triestiner nicht mit רב, weil er eben nicht amtierender Gemeinderabbiner war. Dass er für ihn keine weiteren schmückenden Beiworte hat, liegt in seiner Absicht und in seinem Stile. Autoren, deren Ansicht sich mit der seinigen nicht deckt, werden in der Regel hier so genannt. R. Samuel Edels bezeichnet er ebenfalls nur einfach in der Wendung אני תמה על מ״ש החכם מהרש״א (Sendschr. II S. 14 a). Oder an anderer Stelle (Sendschr. IV S. 14a Anm.):. והרב בעל החזקוני ומהרש״א דל דרך אחר להם♦ Oder: רבינו תם דל אומר ... וכמו שהבין רמב״ם דל. אבל לפי אומד דעתי הפי׳ שפירשנו מתוקן יותר (Sendschr. IV S. 22 a Anm.). Breitere Titulaturen findet er erst dort, wo er einen Autor für seine Ansicht in Anspruch nimmt oder wo eine Persönlichkeit ihm liegt, z. B.: האיש המפורסם בנלילות הללו חסיד וטהור לב הרב במהודר ישעי׳ הלוי הודויון [הורויץ] זצ״ל בעל המחבר ס׳ שני לחות הברית . . . בנו החסיד במהודר שעפטל דל; aus des letzteren מי העמודים entnimmt er eine Stütze für eine Erziehungslehre (Sendschr. II י13