Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 192

189 יישר [ישר] לפני הכסא הקיסר לשרוף דברי האויל וכסהו [sie] לעפר, וזש״ה ע״ה משלי ייד רצון המלך [מלך] לעבד משכלל ועברתו תהי׳ מביש, ועל כל אלה אני קורא דברי החכם שהעיד. משלי כ״ט מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, כלומר המלך אשר הוא מצד עצמו ויחוסו וחכמתו וגבורתו לו יאות המלוכה במשפט כמו הקיסר האדיר והחכם המיוחס למאוד יאזעפוס יעמיד ארץ ברוב הבמתו והסדו, ואיש תרומות רצונו איש פחות שבפחותם [שבפחותים] מתרומם מאודי ובת לנהל ולרעות צאן יעקב יהרסנה, ועליו אני אומר במסתרים תבכה נפשי מפני נאוה מפני נאמץ [נאותן] של זחוחי לב, ובזה יבואר מאמר במס׳ שבת ק*מ ע״ב אריים אי בטלי יהורי בטלי אמנושי דכתיב ואצרוף כבור סינייך פירש״י בטלי יהוד ישראל המתיהרים בבלוריות ובמלבושי יהודית בטלו אמגושי יבטלו מסיתים ומדהים המשנאים אותנו שנא׳ סינייך והם נסי רוח שמנדלין עצמן לשון יסגא מאוד [ישנה מאד] איוב ח׳ ואח״ב ואסירה כל בדילייך אלו אותם המבדילין שונאי ישראל מהקב־׳ה בשקריהם ופחדותם ובסנהדרי׳ צ״ח הובא מאמר זה שם פירש״י דל אמנושי פרסיים מכשפים שמצערים ישראל ובמס׳ שבת ד׳ ע״ב [ע״ה] מלונת׳ אמנושי דב ושמואל, חד אמר חרשי מכשף וחד אמר גידופו [גידופי] רש״י שם בשבת מין האדוק בע־׳ז ומגדף תמיד את השם ומסית אנשים לע״ז, שמעתי מחכם א׳, להמתיק ההתקשרות הנאוה למינות או למכשף, שהוא עפ׳־י גמי דסוטה כ׳ב אתמר קרא שנה ולא שמש ת׳ח רא״א הרי זה עיה רשבנ׳־א ה׳־ז בור רייא ה״ז כותי׳ [כותי] ופירש״י ואסור לאכול פתו ויינו דכיון שלא שמש ת״ח אינו מקפיד על דברי חכמים ודעתן ולא שנה אלא להראות עצמו ת״ח, ראב״י אמר ה״ז מנושי פירש״י מכשף האוחז עיניי־ ונונב הלבבות ואף זה כן, ארנב״י מסתברא כראב״י דאמרי אינשי במין מנושי'ולא ידע מאי אמר תני תנא ולא ידע מאי אמר פירש״י המכשף לוחש את לחשו ואינו מבין מה הם ומה פרושם כו׳ תני תנא כו׳ שונה משנתו וא״י מה הוא ע׳ב וזה אמרם אי בטלי יהוד רצונם בהמול כל לב לבלתי ילבשו נאות וילמדו כל צורכם ממקרא וממשנה ומנמר׳ ושמשו תיח כראוי, ולא יסמוך 'על דעתו באמרם ואל בינתך אל תשען בטלי'אמנושי מבואר עפ״י הכינוי של ראב״י בסוטה דיקדא אמגושי ומותי׳ מסתברא אשר כינה אותו בשל מכשף עיש אמנושי כר והיינו כפירשיי בסנהדרין וכמו כן יבטלו המסיתים והמדיחי׳ כפירש״י בשבת הנ״ל ופרושו עולה יפה בין לרב בין לשמואל הנ״ל. וההדיוט הנתעב הזה שלא שמש ת׳־ח והוא זד יהיר ומבזה ת׳ח המתנהני׳ עפי׳ [עפ״י] חוקי האלקי׳ הוא אפיקורוס נמור לכל הדעות כמבואר בסנהדרי׳ נ״ט [צ״ט] ע״ב איזה אפיקורוס שאמר מה אתני לץ רבנן ובן האיש צר ואויב הרע הזה שאמר דאין בהם נחת .משני פנים בדל זעליו נאמרו דברי הנם*■ סוטה כיב ארנב־י דמטמרא.מטמרא ודמגלין מגלי׳ ב*ד ובא לתפרע מהני דהפו נונזי [דחפו נונדי] רשי׳ [רשיי] דמטמרי׳ כו׳ הנסתרות [נסתרות] מבאר [מבני אדם] והגליות גלוית [והגלויות גלוי?!] ומ*מ לביד הגדול כולם גליות [גלויות] והוא יפרע מן המ[ת]בסים בטליתות ומראין עצמן כפירושי׳ ואינן פירושי׳, מי יתן ראשי מים ואבכה את חללי בת עמי פי׳ האלשיך היינו חללים עיי בת עמי אמת בי שבת קודש היום לד זלא חותרה הבכייה, אך גבת עלי פלגי ■דמעה מאוד •נלאיתי *