Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 191

188 ולהתקשט את עצמם ולקרוע בפוך עיניהם, ואמר האויל כי אין בהם נחת, בזד אתה מאוד בזה לך לעגה לך אוי לאשר מוכיחו. קרח הזקן ולבן בל מגדלי הזקן בחמשה פאות ‘תדמה אותם לנעדר מתורת האדם ומשנה ממנהגי הבריות, קצתי בלהגי דבריו אשר רובם ככולם ממרים את ־ פי ה׳ להשיב על בל קיץ מהם, בי בשנעון ידברוו [ידברו] היעלה על דעת אנושי איש איש אשר איננו יודע נגון בחכמת המוזיקי רק שמוע קול שרים ונוגנים יסדר לפני תאבי החכמה ההיא דרבי הנגינה איך ידרכו קשתם וכן איננו בעל תלמודי [sie] הוא רק אגדות ומבלי יסוד, וישא ■ללמוד [ללמד] לבני יהודה דרכי ונתיבות הלימוד את המוקדם ואת המאוחד מדעתו הנמוכה, ומבלעדי אשר הציע עצתו לפני רבו הרה־ג המובהק החכם השלם בכל מדע בשתי הלשונות אב״ד דק״ק ברלין, אשר הוא לעומת הדום רנליו ביל חכמה במה נחשב, ילאה הזמן להשיג כל דברי, גאותו ושחץ לבו לא ראיתי כהנה לרוע בשרשו, תאימנו [תאמינו] לי אם־ הדפים דברים זרם ואמרים מאררים בפוקר [ככופר] ומכחש וחתם עליו כי אין לו חלק ונחלה באלקי ישראל שאינו מאמין בתורה, שהוא מאמת דעות ורות מן הדעות כמו הנאטרוליסטע!), «כאשר נשקף מארובת הספר יסוד לבבו החורשת, כי לא לדרוש את עובד אלקי׳ לאשר לא עבדו באתי[)] אבל עתה הוא בא כמסית ומדיח נופת תטפנה שפתי■ זרה כן המסית המדיח הזה, בא לגנוב לב העם, ברממו תפארת התורה לפעמים וברחיבו [ובהרחיבו] שפתיים לשבח הוד כסא הקיסר ירה כי יטה לבב עבר הקיסר בשמעם תפארת מלכם, אשר אהבתו בערה בם, וימהרו לעשות בבל אשר דבר אליהם, ובאמת איככה נחריש ועיניו לחלכה יצפונו, כי מתוך ספרו כי לב הותל הטהו, שבני המדינה יבחרו אותו לרב ומורה ללמד לבני יהודה קשת לשונו, ובאמת שבחיו וקילוסיו בעיני השומע ומבין, כאשר ישמע הילך היושב על הנתיב, יעברו לפניו ויפשוט יד לקבל אגורת כסף ובפיו ירוק שירות ותשבחות על המלך ושר צבאו, כן האדם האיש הלזה בדמיו [sic] יאות למלך הגדול הארד הקיסר ירה מלכי׳ ושופטי אp יהללוהו, חכמים וחקר לב יפארוהו, לא מפי הדיוט רש ונקלה הלזה. מה מאד מתנחם אנכ-י כי שמעתי ממניך אמת שבק״ק ווילנא עיר הגדולןדי] לאלקי׳ שרפו ספר הלזה ברחוב העיר, ובתחלה תלו אותו ברביד ברזל בחצריבה־כ יפה עשו לדעתי שופטי צדק, אעפ״י שנזכר בו שם הקיסר ותהלתו פעמים רבות הקשו חכמים כבודו של מלך לכבודו של המקום ב׳ה, ובמס׳ ניטץ ד מ׳ה אר*נ נקטינן ס״ת שכתב מין ישרף, אע״פ שנזכר בו שם אלקים פעמים רבות ונזכר[ו] תהלותיו דינו לשריפה, וכ״פ הש״ע י״ד סי׳ רפ״א והטעם מבואר אחרי שהוא מהפך רצון אלקי׳ חיים ולרשע אמר אלקי׳ מה לך לספר חקי כמו בן.ד,אויל הלזה אשר כותב דברים זרים כאשר אמרנו קצת ונודיע לכם עוד, ומזכיר שם הקיסר ירה ותהלותיו ומשלב דעתו הנפסדה ביתד תלוי עליו כל שלטי הנבורים. חלילה לד שופט כל הארץ יאזעפום רם ונשא באיי׳ [באיי] הים יספרו יושר צדקתו. כהררי אל, לחשוב עליך שמץ מני מחשבות כאלה, וישפטו חכמי ק׳־ק ווילנא שזה משפט - ף Naturalist.