Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 190

18? באיש רועה הבם, ירחם על עדרי עניי הצאן תועות הלא זה כמקטין בהוד תפארת הקיסר יר״ה שלא נמצא בכל עבדיו במדינות רחבות וגדולות יועץ ונבון ולהורות דרך ילבו בה לרעות את גדיותיהם על משכנות הרועי׳ עד שקם אב בישראל הירץ ממל אוי ואבוי אב יקרא אוב מאp קולו כנחש ילך לפתות ולהדיח בשאט נפש ביד רמה, אי־ כבוד הגדולים אשר בארצות הקיסר ירה הראשון שבראשון [שבראשונים] הרב הנאון הנדול המובהק אב״ד דק״ק פראג גבולו אי׳ [או׳] כבוד יתר הנאונים אשר בבל מדינות מלכותו אשר כולם יעריצו)' שר התורה והתעודה מה אגידה רב שבחו הכל יודעים שראוי הוא להיות דבר לבל הדור כולו או׳ כבוד יתר הנאונים אשר בבל מדינות מלכותו אשר כולם יעריצו את שם הקיסר ירה ויחזקו לבב העם לעשות כרצונו, כי רצונו רצון שמים, ובאור פני המלך חיים. וההדיוט הזה לבש רוח נבוה וקופץ בראש וכ״ז מפני שלא שמש ת״ח ואינו בחכמת הגמר׳ בהלכותי־ ומשפטי׳ לדעת דבר דבור על אופניו, וכאמארם [וכמאמרם] בסוטה כ״ב היכי דמי רשע ערום זה שקרא ושנה ולא שמש ת״ח פירש־י קרא מקרא ושנה משניות ולא שמש ת״ח ללמוד סברות ד,גמ׳ בטעמי המשנה רשע הוא שאין תורתו על בוריו ואין ללמוד הימנו, ערום הוא שהשומע סובר שהוא בקי ונוהגי׳ בו כבוד בת״ח עב״ל. ועתה בעודה חזי מה עלתה בר עשה פלסתר דברי תוה״ק כותב בחלקלקות לשונו פ״א, לכן הנעדר מתורת האדם אע־׳ם שלמד מחוקי האלקי ותורתיו [sic] ונוחג על פיהן אין נחת בו משני פנים בו׳ וישנה בארחות מנהג, הבריות ע׳־ב, יברת ה׳ שפתי החלקות המה מנת ד׳ הלקם, והוא ממאוס [מאוס] בהן בדבר שsic] p] על מי מהקדושים העיז פנים מי מן כת לומדי חוקי אלקי׳ ונוהג ע״ם אשר הוא איננו לתפארת בתור האדם אם הוא משכיל וישר ומבין מדע התורה על בוריו אף אם לא למד נימוסויות וד״א ללשונותם, הלזה יקרא נעדר מתורת האדם הלא דברי חכמים כדרבונות יורוהו בדרך סלולה מוסרי המקראות ודברי רבותינו הקדושים בעלי הש״ם ינודו [ינידו] לאדם מה שיחו עם הבריות והתנהגותו דשרות הלב ונטייתו, המועט ממנו דברי הרמב״ם בהל׳ מדע ושארי הלכות המורים דרבי ב*א ודרך קודש יקרא לה, וכן ספר חובות הלבבות ושארי ספרי מוסר והלא שרשיהם צמחים מספרי הנביאים ורבותינו בעלי הש״ס, והמתנהג על פיהן אשר יסודותם בהררי קודש שמחו וישעשעו בו כל רואיו, בפרט בשקול הדעת במשפטי׳ [במשפטי] ה׳ בהרחקת הגזל ונזקי ממון וטכסיסוהן [וטכסיסיהן] ודומיהן, אשר כל יודעי שמץ מנהו, ישתוממו לעומק מזימתם, מה רבו מעשיך ה׳ משפטיך תהום רבה, מה נכבד היום אשר פקד המלך החבם פרייסן ירה על עבדו הגאון המפורסם אכ*ד דק״ק ברלין והמדינות להעתיק לו חלק מן דיני נחלות ואפוטרופסים אל לשק אשכנזי ולבארו בטעמי׳ וחק בדפוס מה רבו מעשיו. והאיש הזה אשר זדון לבו השיאו טפש בחלב לבו להוציא מילין כמשוגע ופתו [ופתי] ויתן על דלתות השער לטוב ת, ולאור חושך. ואולי דבריו אל אנשים אשר השתקעו בעיונות ופרשו מעניני הבלי תבל, מואסים בשכיות החמדה ושנאו חברת ילידי הזמן והקדשו [והקדישו] את נוותם אך לעבודתו יתעלה אם על אלה הרים ידו, ידו תיבש, ניאץ קדש עליון ומקדשיו, יען וביען אשר ישנו בארחות מנהגי הבריות