Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1918-01-01 · XII. (1918) · page 189

186 ועדו לא קבעתי סעודה על הפרפראות דבאתרא דליעול ירקא ליערל בשדא בתורה1) והפרפראות יהי׳ רק כמו טפל להעיקר הן2) הן דברי רמ״א בש־ע ירד סי׳ רמ״ז8) םם״ד אין לאדם ללמוד כי אם מקרא ומשנה וגמד והפוסקי׳ ום*מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ובלבד •שלא יהיו ספרי מינים וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לאדם לטייל בפרדס רק אחר שמילא כריסו בבשר ויין, והוא לידע אסור והיתר ובדיני מצות. ומבואר ביותר בש׳ הריב־ש סי׳ נרה בשם דה גאון ע״ש בסוף דבריו ודל ואם תראה שאותן כ״א העוסקים באותן החכמות באמרם J) לך כי הוא דרך סלולה ובזה ישינו דעת הבורא לא תאבה להם, ודע כי יכזבו לך באמת ולא תמצא יראת שמים ויראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה, אלא5) העוסקי׳ במשנה ותלמוד וכו׳ ובשם הרשב״א כו׳ ואין להביא ראי׳ מהרמב״ם דל כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלימות הלכות ואגדות תוספתא ספרא וספרי וכולא תלמודא בבלי וירושלמי ע׳־ש בריב־ש, לא כמעקל הזה המונע לימוד התורה מפי הילדים עד אשר ילמדו •הלשונות וע*ז אמרו סנהדרין צ״א ע״ב א׳־ר חב״ב אר״ש כל המונע הלכה מפי תלמידו אפי׳ עובדן שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר מונע בר יקבוהו לאום בר זה תורה ואין לאום אלא עוברין שנאם׳ ולאום מלאום יאמץ, ויש לדקדק וכי לכל מעקל משפט עוברי׳ יאררוהו, אך כל המאמר הזד. על האיש הזה וכ(מ)דומה לו נאמר, זה הנלמד [sic] המונע הלכה מפי כל הילד׳ ומאחר זמן למודם בעצתו הנמהרה והנפתלה אשר בלי ספק כמריח הילדים לפתח -חטאת אותו יאררוהו העוברי׳ כי למה זה מרחם יצאו ומהשדם כי [sie] ינקו, ולמ״ש במקום אחר אין לאום אלא מלבות [עבודה זרה ב׳ ע־ב] שלפרש [sic] ג״כ כי נם המלכות עצמה תאררוהו [sic] כי השיב לבב העם אחורנית בדברי שוא ותפל המלכות בחכמתה וצדקתה מצוד, לחזק את כל אום על דתו והנפתל העקש כותב מדעתו וחוקק בדפוס לכלות השרשים בב״י לכן יקבוהו לאום זה העוברי׳ וקללות שניהן יחולו [על] ראשו. עוד כתב המתועב הזה שם פ־א המסכל חוקי אלקי׳ ויודע תורת האדם נימוסיות ודא יהנו שארי העמים והמנעל תורת האדם אף שיודוע [שיודע] חוקי אלקי׳ כו׳ ומתלבש בדבי נדד [בדברי נדר]6) ויקרא כל ת״ח שאין בו דעה נבלה טובה הימנו, שוטה רשע ונם רוח, בזדון לבו נשרץ יסיר יתיז נטישות יראו [יראי] ה׳ והולכי בתום, ואם אין בו נימוסיות ודא יהי׳ הנבלה טובה הימנו, את [מי] גדפת והרפת את מחשבת לבב האדיר החכם הקיסר ירה תפתור כלבבך הרע, ואת מאמרי הקדושים אשר באp החיים תסלף, אם הי׳ הוא ת״ח מליצתו אל חיקו תשוב, אבל באמת נעור ורק הוא מחכמת הגמר׳ ואת הנימוסיות ודא אשר אמר נם זה אין אתו. הלזה יקרא נימוסים ודא חוצפו ישנא [חוצפא יסנא] להקל בכבוד החכמים הגדולים אשר בכל סדנות הקיסר כאלו לא ימצא שמה איש מורה דרך עד שיבוא ההדיוט הלזה לנהל הצאן 1 >) Im Sendschreiben: 2 •בשרא דתורה) Sendschreiben: ■והן הן• *) Muss heissen פנ1 (4 •רמ״ו Sendschreiben: אומרים• ö) Im Sendschreiben: 6 •אלא באותן העוסקים) Kapitel I gegen Ende.