Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1916-01-01 · XI. (1916) · page 274

254 sachlich gehören. Was über den רואה zu sagen ist, kann dann im Anschluss an ברוך . . . שהחיינו ואומר שעשה kurz ausgedrückt werden אלא שתיים וכר . . ♦ Dass מם׳ סופרים hier nicht so zu verstehen ist, wie man beim ersten Lesen anzunehmen geneigt ist, fühlt auch נחלת יעקב z. St.: לאו דוקא לאחר ברכה ראשונה אומר הנרות הללו אלא אחר שבירך כל הברכות. In der Tat will ja מס׳ סופרים, wenn sie ברכת שהחיינו vor שעשה נסים nennt, gewiss nicht sagen, dass jene dieser vorangehen solle1). Man sieht: die zeitliche Aufeinanderfolge soll hier gar nicht angegeben werden. Diese wird vielmehr als bekannt vorausgesetzt. שהחיינו ist vor שעשה נסים genannt, weil es für den zweiten Teil des Satzes מכאן ואילך וכד, der von den weiteren Chanukatagen handelt, in Wegfall kommt, ganz in der gleichen Weise, wie הנרות vorweggenömmen wird. Interessant ist, dass sich R. Jakob Naumburg a. a. 0. für seine Auffassung auf dieselbe Stelle aus Tur 0. Ch. beruft, aus der R. Joel Sirkes seine gegenteilige Deutung ganz mit Unrecht beweisen will. Unsere Sitte, הנרות הללו am Schlüsse zu sagen, stimmt also vollkommen überein mit der Quelle, die uns diese Worte überliefert hat. Man braucht aber auch nicht mit J. Müller, Masechet Soferim S. 285 und J. Elbogen, der jüdische Gottesdienst S. 131 anzunehmen, dass R. Jakob b. Ascher in seiner Vorlage die Worte המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו ausdrücklich vorgefunden hat oder הנרות הללו, das übrigens der Pariser Codex überhaupt nicht bringt (s. Müller a. a. 0.), an eine falsche Stelle geraten ist. 1I Allerdings wird auch eine solche Auffassung vertreten. In לקט יושר ed. |. Freimann. Berlin 1903, Mekize Nir damim, I S. 153 heisst es: הברות הללו ובו, . . . ועל ישועתך ברוך שהחיינו ואשר עשה בסים הה הנוסח כתבתי מכ״י ובן מהר׳יי מינץ יצ״ו וראיה שהקדים שהחיינו לאשר עשה נסים. ולפי מה שמצאתי במסכת סופרים ורציתי לדקדק ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים אין מנוסח הנרות הללו אלא סדר ברכות הוא מונה ולא הודה לי מהר״ר יעקב מיישטרי יצ״ו אלא הנוסח בן הוא. Interessant ist, dass also gerade der Umstand, dass im Traktat Soferim die ברכת שהחיינו vor שעשה נסים genannt ist, zu dem Missverständnis geführt hat, als ob ברוך שהחיינו ואשר עשה נסים sich nicht auf die beiden besonderen Segenssprüche beziehe, sondern zu הנרות הללו selbst gehöre. Dieses Missverständnis findet sich auch in manchem anderen älteren Ritualwerk und ist wohl überall aus dem gleichen Gedankengang heraus entstanden, wie ja auch Leket losch er, solange er noch nicht in מס' סופרים genauer Einsicht genommen hat, zunächst meint: "וראיה שהקדים ובו.