Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1916-01-01 · XI. (1916) · page 273

253 תלמוד דידן. Wenn Tur a. a. 0. sagt: גדסינן במס׳ סופרים המדליק אחר שהדליק אומר הנרות הללו, so ist die Erklärung von R. Joel Sirkes z. St.: משמע שאומר כן קודם שיברך שעשה נסים unrichtig, — s. übrigens auch, was דרכי משה z. St. über den Zeitpunkt des Anzündens ausführt — ebenso wie er diese Meinung zu Unrecht הגהות מיימוניות III, 4 zuschreibt. Seitdem überhaupt הנרות הללו gesprochen wurde, dürfte man die Worte nach den drei bzw. zwei Segenssprüchen gesprochen haben. מסכת סופרים ist die erste Quelle für jene Worte; Maimonides verzeichnet sie überhaupt nicht; Ascheri berichtet: ,שמעתי שר מאיר דל הי׳ אומר אותו, während Tur a. a. 0. mitteilt ♦.. וכן הי׳ בוהג הרב ח מאיר מרוטנבורק וא״א הרא״ש דל, aber noch zu Zeiten des R. Jakob Möln waren sie wenig verbreitet, s. מהרי״ל a. a. 0.: יב״ש דאין מנהג פשוט לאומרן והאיך נפסיק בטפל לבין העיקר, und erst durch R. Josef Karo (s. a. a. 0. § 4), später durch R. Salomo Lurja und seine Schüler scheint הנרות הללו allgemeinen Eingang gefunden zu haben. Wie verhält es sich nun mit der Angabe, dass הנרות הללו nach מס, סופרים gleich nach dem ersten Segensspruch zu sprechen sei? Die betr. Stelle lautet: וכיצד מברבין ביום ראשון המדליק מברך שלוש והרואה מברך שתים ברוך אתה וכו׳ להדליק וכו' ואומר הנרות הללו אנו מדליקין וכו׳ ברוך א״י שהחיינו ואומר שעשה נסים וכו' אבל לרואה אינו אומר ביום הראשון אלא שתיים שהחיינו ושעשה נסים מכאן ואילך וכו'. Gewiss wird jeder Leser zunächst glauben, dass ואומר הנרות וכו' besagen wolle, die Worte seien unmittelbar nach להדליק zu sprechen. מס׳ סופרים hat, wie man sieht, ihre Mitteilungen »ach den Rubriken מדליק und רואה gegliedert, entsprechend ihrer Vorlage Sabbath 23 a, welche Stelle sie wiedergibt und ergänzt. Da nun הנרות וכו׳ nur für den מדליק in Betracht kommt, werden diese Worte gleich an die erste ברכה angeschlossen, zu der sie er sich eng und vollkommen an den Babli an, während der jerusalemitische Talmud Sukka 111, 4 statt להדליק וכר die Fassung על מצות הדלקת בר חנוכה hat. Schibbole Haleket, ed. S. Buber S. 142 (s. auch bei Beth Josef zu O. Ch. Cap. 676;, vgl. Tanja ed. S. Hurwitz, Warschau 1879, S. 76, meint im Manien des R. Joseph ibn Plat (s. über ihn Gross, Galtia Judaica S. 284 f.), dessen Entscheidung Pardes, ed. Warschau 1870 Cap. 42, vgl. dort Cap. 39 ff., mitteilt, dass der Segensspruch in der Tat so zu lauten habe und: בדכת הבוכה שטבעה להדליק טעות סופר הוא אע״פ שבכל הספרים כתוב בהן להדליק. S. dagegen Beth Joseph a. a. O. und bes. חדושי אנשי שם zu ר״ן ed. Wilna Pesachim 4 a.