Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 453

3S0 Ausdrücke des Scheidebriefes, die beim Allfertigen der Urkunde besondere Aufmerksamkeit erfordern, erklärt der Gaon den vom Fragesteller in den Halachoth Gedoloth gefundenen, vermeintlichen Widerspruch, beginnend mit den Worten: לפיכך תדע שזה (שנמצאת) [שנמצא] בהלכות דלא כתיב שפיר לאו שאין כתבו יפה מעשה סופר אומן, אילא דלא כתיב שפיר שאין תורפו כהוגן דלית ביה... או דלית ביה מן יומא דנן ולעלם או כיוצא באלה האיי בודאי צריך סופר לכתוב נט אחר ועדים חותמין ונותנין. ואו לא מיתרמי סופר ועדים כיון דההוא גימא לא כתיב תורף דידיה שפיר כהוגן לא מישתריא ביה בין בשעת הדחק ובין בשעת הריוח. ואם תורפיו במקומו וכר ... Hieraus ist ersichtlich, dass die Trennung dieser zwei Responsen unberechtigt ist und zu Missverständnis führt, beide vielmehr ein einziges Kesponsum bilden. II. Im HE. Bande der ״Talmudischen Archäologie“ S. 324 Anm. 367 bemerkt S. Krauss zu jer. Megillah I. (Tld 27), dass diese Stelle schwierig ist, wozu in folgendem eine Erklärung gegeben sei. Die bezeichnete Stelle lautet: ועושין עמוד לספר בסופו לתורה מיכן ומיכן לפיכך גוללין הספר לתחילתו והתורה לאמצעיתו. ר, שמואל ר, זעירא בשם רב חייה בר יוסף אפילו שתי ידיעות ר, זעירה שמואל בר שילת בשם כהנא ובלבד מקום התפר. Zunächst ist der erste Satz nach der richtigen Erklärung des פני משה und nach der mit dieser ähnlichen Stelle in B. b. 13 b zu übersetzen: ״Bei den [gewöhnlichen] Büchern wird eine Säule [= Stab] nur am Ende [des Buches] und bei der Thora an beiden Seiten [= am Anfang und am Schlüsse des Buches] angebracht; daher wird ein gewöhnliches Buch [von hinten] dem Anfang zu und die Thora [von beiden Seiten] zur Mitte zu aufgerollt“. Die verschiedenen Erklärungen der Kommentatoren zu den folgenden Zeilen sind nicht befriedigend und der von ihnen hergestellte זזזינא תתלה דהיל׳ בתא מתניה׳ גט שכתוב עברית ועדיו יוונית כתוב יוונית ועדיו עברית בשר. והלכך גט דבתיב פרסית בשר הוא ואין בו הששא בל עיקר. אלא מיהו צריך שיכתב כהילכתו או כלשון הזה דרגילנא ביה בלשון ארמית זאע״פ שנכתב בכתב פרסי או בכתב יווני דהא עברית קא כתבינן ולשון ארמית הוא [ר״ל דגם אצלנו הגט נכתב בכתב עבדי ולשון ארמית, ולבן גם בלשון ארמית וכתב פרסי או יווני שרי] ואו הוה כתיב בכתב פרסי גמי דהוא כתיב לאהד מלשוני הארמית או כתב בבלי כשדי שהוא כתב ארמית שלגו גם ־ בשר היה זבן בל ביוצא בו.