Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 413

349 ־הפטרה, אוד דער אנדרר זאנט דיא אנדר הצי אויז עם כרכה של אחריה. ווען מן איינם ודל אויף דופן אויז איעראנדרי שול, זול דער חזן ניט אויף אין הארץ1) איז ער ניט תכף דא, אוד דעי חזן זאל צו אים (צום שמש) זאגן; רוף איין אנדרין אויף; מיל ער ניט, זול דער הזן אויף רופן וועם אים וואול ניפלט בקנס הדל על החזן, קודם הוצאה מאג מן וורטן אויף איין אורה וכהן או לוי, ודוקא בשבת וי־ט, אבל בהול כלל לא. בימי□ טובים מען מן מכין ניט2), דא זול מן קיין כהן אויף דופן אדז איין אנדרי שול, נייארט איין כהן דער אימרדאר ניט אין דיא זעלביגי שול, קנס הצי טאליד, חוץ מאורח מאג מן וואול אויף רופן מב״ה לב״ה 3). .69 § -45 שלא לדבר בב״ה מן "ברוך שאמר" עד לאחר שחזר הש״ץ את התפלה, נם בשעת קריאת התורה, אפילו לפלפל בד״ת, בקנס ד והצי גדול בכל פעם, גם שלא לקרא בפרשה עם הש*ץ בקול רם, כי תרי קלי לא משתמעי שנא‘ "ואזניהם אל התורה*, והשמשים יזהירו על זה בכל פעם ויפקידו פקידים על זה בבתי כנסיות להזהיר את העם על זה. והשמשים הקטנים יחזרו בכל יום ה׳ בב-ה עם ביקס סנורה, להזכיר את העוברים ליתן קנס הדל לצדקה. והביקסההיא תהיה להספקת בנין ביה החדשה. נם להזכיר ולהזהיר את המוציאים שם שמים לבטלה שיתנו כופר נפשם לצדקה לביקס הדל, יין קידוש ישלמו חצי קווארט בבל שבת וי״ט וחתונה ומילה. יאר צייט אל ירד לפני התיבה רק תפילת ערבית ולמנצח, אם לא שהי׳ רניל לירד לפני התיבה, כגון שהוא חזן בימים נוראים, ובימי הסליחות. ודבר זה מוטל על החזן בקנס ליטרא שעוד. לצדקה על היורד .•45 b שלא ברשות ועל החזן שלא מיחד* אבל ב״מ אל ירד לפני התיבה רק ערבית ולמנצח, ובימי הסליחות ובימים שאין אומרים תחינות אל ירד כלל. חזן שאינו קבוע באותו ביה אל ירד לפני התיבה בשבת או י״ט, אם לא ברשות רוב ראשים. החזן יקרא לס־ת הנער (בר מצוד.) הקורא. ענץ שמאים .70 § זמן ח מן זול איין שומא מכין, אחר נראמניץ שדז לפ׳ק4), דהיינו כל הקהל יצ־ו דיא זאלין אין נ־ ביקסין לינן, אחת של עשירים, ואחת של בינונים, אחת של עניים, אין אימליבר ביקס בערך עשרה ביב, אנשים נבונים וידועי ם ף warten. 2) Priestersegen. .מבית הכנסת לבית הכנסת (3 4) Die Steuerschätzung soll nach dem Fest der »Maria Gromnitz* — Lichtmess—(2. Februar) 1597vorgenommen werden« Es soll darunter nicht gerade dieser Tag verstanden werden, der Terminus bedeutet vielmehr den großen Jahrmarkt zu Lublin, der am 2. Februar begann und zwei Wochen dauerte.