Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Journal
- Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Volume
- X. 1912 - 5673 (1913)
- Date
- 1913-01-01
- Page
- – (sequence 375)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 71% known words query
- IRI
…/3486266-3486285--4475-3490843- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
311 נחלים ועצומים שיש לחוש פן יביאו לידי סכנה גדולה ועצומה יוצא לרבים ח־ו *) .5 ע-ב הסכימו בולם באיש אהד ובפה אחד שבל מי אשר בשם ישראל יכונה לא יהא לו שום עסק לשבור טשאפוויי בפולין גדול 2) ובפולין קטן 3) ובמאז־י 4), הן מהמלך יר״ה, הן על ידי מושלים או בשום תחבולה בעולם, נם שלא ישכרו שום מעץ או זויפא במדינת דינ״ל ולא שום נרעניץ מכס, דהיינו מכס קראקא ופוונא והשייך להם. בל הדל לא ישבור שום יהודי בשום אופן הדל ולא יתעסקו בעסקים אלו שום התעסקות בעולם, ואיזו איש אשר ימלאנו לבו לשנוי או להתעסק בעסקים אלו שום התעסקות כדל, אחת דתו להיות מוחרם ומנודה משני עולמות, יהיה מובדל ומופרש מבל קדושת ישראל, פתו יהא כפת כותי, יינו יין נסך, ושחיטתו בשחיטת נכרי, ובעילתו תהא בעילת זנות, וקבורתו תהא קבורת חמור, ושום רב או צורבי לא יתעסק בקידושין שלו הן לבניו הן לבנותיו, ושום אדם לא יתחתן עמו, רהא ארור ומקולל בבל האלות והקללות הכתובות בספר התורה, ובקללות שקילל אלישע לנהזי נערו, יחולו על ראשו עד אשר יסור מדרכו הרעה דשמע רציית לדברי המורים". ע״ב איז דיא תקנה של ד־ ארצות, דיא זיא נימכט האבן אוד היא הוט מן ארך מקלל ניוועזין מיט ז׳ ספרי תורות. .דא זיין מיר •יו 5 התקנה של ד׳ ארצות מהזיק ונוסיף על העונשים הדל וועלכער דער ח״ו דבר אחד מכל הדל עובר וועד דער מה נעבן קנם: מאה זקוקים5) לשר6), המשים זקוקים לשופט7) המשים זקוקים לצדקה8). ובן לעדן פרטיטין, איז ידוע דז עש סכנה איז לרבים אוד קענן גרושים קלקולים היו דר פין קומן; אוני ארך חוט מן דר פאר אויך מקלל גיוועזין מיט ז׳ ספרי תורות מיט חרם יהושע בן נון, ה מן זול קיין פרטיט־ן מכין דא האבן מיי נימבט אוד מפורש ניוועזין וועלכעש פרטיטין היישען. x) Der Judenreichstag (Vierländersynode) stand unter dem Einfluss des polnischen Reichstags, der mehrmals beschlossen hat, Juden von der Pachtung der Zölle, Münzschlägereien etc. auszuschliessen. Besonders drang dazu der gross- und kleinpolnische Adel, dagegen in Reussen, Podolien und Wolhynien blieb es beim Alten. Dieser Umstand erklärt uns, warum nach der Teilung Polens im preussisch-polnischen Gebiete fast gar keine Juden am Land wohnten, während sie in Ostgalizien zirka 30°/o der Gesamtzahl aller Juden ausmachten. 2) Grosspolen (Posen, Kalisch etc.). 3) Kleinpolen (Krakau, Lublin, Chelm etc.). 4) Mazowsze mit der Hauptstadt Warschau hatte seit jeher das Recht de non tolerandis Judaeis, welches von Sigismund L nach der Uebernähme des Landes im Jahre 1525 bestätigt wurde. Siehe Wierzbowski, Przywileje miasta Starej Warszawy. Warschau 1913. 5) זקיק Schilling. 6) שר Wojewode. שזפט ף Judenrichter, laut dem Gesetz vom Jahre 1633 ein Adeliger. 8) Die Wohltätigkeitskasse der jüdischen Gemeinde.