Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 250

;וא^ באוואריען! בנעימים נפלו חבליך. מבעלות כס אשר יוךקזעליך; מלך כמשפט.יעמידך׳ לשם לתפארת• מאקסימילנאןיאכ!עף, נזיר א ל.ק י ם! בשבט מישור תנהלנו, פלגי מרע חיש יפצו בארצנו?מלכף, מלך אדיר, עבי העטו־ת! Und Du, Bavarien, wie fiel das Loos so glücklich Dir! Nam und Ruhm giebt unter Nationen Dir deines Königs Gerechtigkeit, Glückseeligkeit strömt von seines Thrones Stufen! Maximilian Joseph, von Gott gekrönter! Unter Deines Zepters Milde, erhebt der Geist zum Wirken sich. Mächtig bist und.gütig Du, Du aller Kronen Schmuck! שה פזורה, _על אךמת נכר משפלת, ..קדם ב_עמים ךדופו באש. במאכלת, ישראל — עליו, תופס יושר! כנפך פרשת• * : T T *• T •״ T : V : י T : —T נפשף שנכה. באדם אדם איהבת, ־־־־;גי T : T; זז V V T T בהרף נכלי רשע, ערק מקרבת, היה בנךלף! קיר מבדיל לאומים הרקת• Die zerstreute Heerde, auf fremden Boden verpflanzt, Vormals Feuer und Schwerd preis gegeben, Israel nahmst unter Deinen Schattenreichen Fittig Du. Deine erhabene Seele liebt im Menschen den Menschen nur, In ihrer Grösse verbannt des Lasters Tücke sie, verherrlichet der Tugend Lohn. Lebe, o König, jene Scheidewand, die Nationen trennte, vernichtet hast’D u sie.