Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 249

185 סר הפותה. צרתנו נאספה. T T V”* ** TT T : T" T נפש נאנחה, פנוח שאפה. V ״• T T TV:V “־ T T T בעלום תנפש,?צל מפיו תךניע• שקטה ארץ. פצחו ךןה יושביה, איע אדמה לבטח יעדר תלמיה; T V T I -VT T T"; קול תודה לאל?ל ב׳|ר!שמי״ע• Tod und Leiden scheuchtest in ihre Gränzen Du, Breitest den himmlischen Frieden über Länder aus, Und in diesem Heiligthum erholt die geängstete Seele sich. Es jauchzet der Ackersmann, es jubelt der Winzer, Und aus jeder Kehle tont: ״Herr Gott, Dich loben wir!“ עיעי. 3ת נ ע ך מ א נ י ע ן, הרימי קול גיל בגבולקי! לליל חרב בל ירעע עור במעוניןד• חן׳ סן. נניד ססד, עזוז ב§_עך?ת! דז?$סף וטובף לןער אל.,קשרו. אשרי ר ו? נ י אך ץ ׳ לצדק;שרו! אעריף. אום מאשר, ארצף מברכת! Germanien! lass laut Deine Freud* ertönen, Erloschen ist des Krieges Fackel, sie zündet nie Deine Gefilde wieder; Dank, Dank Ihm! gerecht ist auf dem Throne Er, unüberwindlich an des Heeresspitze; Der Bund, den Seine Weisheit geknüpft, ist Schutzwehr Dir. Heil Euch! Fürsten dieses edlen Bundes! Gerechtigkeit ist Eures Thrones Stütze; Heil bringt Ihr der Nation und Glück, Seegen geusst dem Land Ihr aus.