Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 248

184 ממרום עזבהו השקיף רכב שמים, «דם" לפער אמר, »עזבה!" למים; - T — ד —•ך. כ 1 כ ב מ נ 3 ב דרך, זעב הטריח• נאפאלעאן, גבור בארץ, ערב עוז שלפת, וכמץ הרים המון צריף נרפה; מי כמוף שאון;ם םועף_ישביס? Aber schon sprach der Ewige, in jenen Sphären, das Rettungswort »Es sey genug!“ — Und der Stern aus Süden kam, kam, und zerstäubt war die Wetterwolke! Napoleon, Held der Erde! Deine Hand an das Siegesschwerd, Und wie Spreu im Wirbel, flog der Feind dahin! Ha! wer kann auf Erden, so wie Du der Wellen Brausen dämmen? — חיל ב א ו ו א ריי ע ן > חסון באלוני 1ער, נפשו למות חרף, גם שב נם נער; רום גבורתף במו נפחת• אדירי אבא לוחמים נבורי כ0, תלזתמו או.לב עז ירכה,;שוח; כרע, נפל, — ארץ בשקט הצלמת• Stark wie die Eiche, dem heulenden Sturm trotzend, Stand Baierns Heldenheer, drang mit Löwenmuth, ln des Feindes geschlossne Reihen, und von der Feldherrn Tapfersten geleitet, Von Deinem erhabenen Geist beseelt — wer widerstehet da? — So ward des Feindes Macht zernichtet, so der goldne Fried’ erkämpft. Dies Deiner Grossthat Frucht! —