Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 107

43 wissen und fragt תולדותיהן מאי ניהו. Rabbi Abahu gibt-die Antwort: בולן באבות לשלם ממיטב מיט אתיא תחת נתינה ישלם כסף. Dazu bemerkt Raschi: דבבולהו בתיב או תחת ונמרינן תחת משור מועד דכתיב ביה שור תחת השוד מה התם ממיטב דנמר משן ותל דכתיב ביה מיטב שדהו אף כאן ובו׳ ובו׳ או נתינה ונמר נתינה נתינה משור וכו׳ או ישלם וגמר משן ורגל דכתיב בהן מיטב ברמו ישלם או כסף וגמרי מבור דכתיב כסף ישיב לבעליו. Hinsichtlich בשת heisst es nun: ובבשת יתיב תחת נבי אונם ומפתה דכתיב תחת אשר ענה ודרשינן בכתובות (מ:) חמשים כסף תחת העינוי מכלל דאיכא בשת ופגם. Diese Worte scheinen zunächst die Auffassung von אהלי יהודה zu rechtfertigen. Sehen wir uns aber die angezogene Stelle in Kethuboth: אמר אביי הני תחת אשר ענה מכלל דאיבא בשת ופגם näher an, so wird sofort deutlich, dass dort nicht etwa eine Schriftquelle für בשת statuiert wird, dessen Begriff im Gegenteil vorausgesetzt ist. Gemeint ist vielmehr, dass, wenn die Worte תחת אשר ענה in jenem Satz der Thora nicht ständen und es nur hiesse חמשים כסף ולו תהיה לאשה לא יוכל וכו׳, die המשים כסף zugleich auf ענוי wie auf בשת ופגם zu beziehen wären. Das מכלל ובו׳ will also weiter nichts festlegen, als dass für diese hier noch besondere Summen (ausser den המשים כסף) zu entrichten sind, was auch dem ganzen Zusammenhang der Gemara vortrefflich entspricht. So und nicht anders sind auch die Worte Raschis a. a. 0. zu verstehen: מכלל דבשת ופנם שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל וה. Und zu פנם bemerkt Raschi noch: הוא נזק הנישום נמי בשאר הבלות. Wenn wir beachten, dass Raschi gleich zu der Mischna am Anfang des פרק החובל feststellt: בולהו המשה דברים מקרא נפקי . . . בשת דכתיב וקצות את כפה ממון und uns gegenwärtig halten, dass die Deutung des וקצתה im Sinne von בשת und ממון an sehr vielen Stellen des Talmud (B. K. 27 a, 28 a, 86 a u. a. 0.) gebracht bezw. vorausgesetzt wird*), abgesehen noch von denjenigen, an welchen die Meinung des R. Jehuda (B. K. 86 b, 88 a, Sanbedrin 86a u. a. 0.) verzeichnet ist, so kann kein Zweifel sein, dass Raschi in der Tat Deuter. XXV, 12 als die einzige Quelle für בשת ansieht. Das wird besonders auch dadurch bestätigt, dass Raschi zu B. K. 4 b: הד ר׳ אושעיא י״נ אבות 1) Auch in der Mischna B. K. 86 b ist zwischen זפמזד על הבשת und עד שיהא מהנח einzuschalten: שנאמר ושלחה ירה והחזיקה במבושיו לעולם אינו הייב באדם על הבושת S. 6דקדוקי סו6רי z. St.