Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 104

40 a. ä. 0. s. v. ומדקאמר וכר מכלל דבעיא תשועה und Tossaphoth s. v. אף רוצח, der gleichfalls erklärt חובה להציל, nach dem וכי עונשין מן הדין וכר der Gemara, ist aber diese Auskunft unmöglich. Nur insoweit behält מעין חכמה recht, dass es nicht so leicht zu begreifen ist, wieso sich aus הא יש מושיע וכר jene Verpflichtung ergibt. Wie es scheint, hat ihn der Ausdruck מצילין der Mischna und das ניתן להציל der Gemara im Gegensatz zu dem gleich folgenden מנין לרואה את חברו שהוא חייב להצילו irre geführt. Indessen musste sich der Talmud so fassen, weil man das Leben des Verfolgers ja in der Tat erst dann antasten darf, wenn man sich nicht in anderer Weise helfen kann. Für Maimonides scheint aber neben dem Umstand, dass der Beweis einer עשה hier nicht so klar und einwandsfrei gewonnen wird, wie unter seinen Voraussetzungen dass, wie Malbim zum Sifre bemerkt, aus unserer Talmudstelle nicht bervorgeht שאם אפשר להציל באחת מאבריו אין רשאי להמיתו, weiterhin massgebend gewesen zu sein, dass, wie schon Tossaphoth a. a. 0. andeuten und ספרי דבי רב ausführt, eine לא תעשה sich ans Sanhedrin 73 a überhaupt nicht ergibt. Nachdem Maimonides in Hilchoth Bozeach 7 und 8 ganz dem Sifre folgt, bringt er in 9 im Anschluss an jene Deutung die Mischnah Oholoth VII, 6 und fährt dann Halacha 10 fort: אחד הרודף אחר חברו להרגו או אחר ר מאורסה לאונסה שר כי כאשר יקום וגר. והרי הוא אומר צעקה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיע ואפ׳ בהריגת הרודף. Wie man sieht, lässt Maimonides hier den הקישא דבי רבי, der für ihn überflüssig ist, weg, bringt aber das הא יש מושיע לה, um zu zeigen, dass sich aus der Schrift selbst ergibt, in welcher Richtung jener von der Thora gebrauchte Vergleich von רוצח und ,ר המא gezogen ist. Selbst wenn Maimonides das הא יש וכר als עשה ansieht, was nicht ganz deutlich ist, hat er das וקצתה וגר schon aus den oben angegebenen Gründen nötig, namentlich, um darzutun, dass man den Verfolger nur töten darf, wenn dem Verfolgten nicht anders geholfen werden kann, und um zugleich eine klare עשה und לא תעשה zu gewinnen. Jetzt ist alles verständlich. Nachdem Maimonides im Anschluss an den Talmud weitere Einzelfälle behandelt und in 1,14 mit Sanhedrin 73a den דין festlegt: כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד וגו, fasst er in 1,15 alles zusammen: הרואה רודף וכר או אחר ערוד. לבועלה בטל מצות עשה שהיא וקצותה את כפה ועבר על שני לאדן על