Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 64

60 דברי ניחומים, ויתן את כסאו ממעל לכסא המלכים, מלכים כתיב וקרי המלכים t (ל־נ) ושנה, ובמלכים ושנא באלף, והטעם שחלף שמלותיו והלבישו בגדים יקרים. ואכל לחם לפניו, שהיה נוטל פרס מבית המלך לכל צרכו, וטעם לפניו אולי היה אוכל על שלחנו או היד■ נוטל פרם מלפניו ומשלחו אליו דבר יום ביומו במו שנא׳ (ל*א) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת מלך בבל דבר יום ביומו עד יום מותו בל ימי חייו. וארוחתו ת־י ושירותיה ובן בלשון ר ז " ל א) שקורין לסעודה שרותא. וכשנשא אויל מרודך את ראש יהויכין צוה יהויכין והביאו לו עפר ואבנים מארץ ישראל לבנות בית הכנסת מקדש מעט כדי (לקנות) [לתנות?] שם צדקות השם לקיים מה שנאמ־ כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהלים ק־ב ט״ו) ב) ז השם יזנה אותנו לראות ביאת גואלנו משיחנו ובנין בית מקדשנו לקיים לנו הבטחתו שהבטיחנו על ידי נביאיו, ובא לציון נואל. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. ברוך הנותן ליעף בח ולאין אונים עצמה ירבה ז בנל״ך ואע״י ת־ם. בילאות״ם. חזק ונתחזק. א) שבת ט׳ ע״ב. ב) מגלה ב״ט ע״א ורש״י שם.