Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 63

59 — וקרוב להיות שהוא קרוב ללשון ער כ שככה והיה ככל מעשה שנכה צורת שבעה לולבי דקל בהקפה וזד. טעם מד- שאומ, בבניינא דמלכים (אי ז¬ י¬ו) שבעה לכותרת האחת ושבעה לכותרת השנית. ורמונים מפורש בדברי הימים (ב׳ ג׳ טיז) שעשה שרשרות ובהם הרמונים תחובים והשרשרות מקיפות הכותרות והוא מאה דמונים בבל כותרת וכותרת בכל טור וטור; (כיג) ויהיו. ודי והוו רמונין תשעין ושיתא בעיברתא. רוחה, עבר וסאה, מגז׳ לכל רוח אזרה (יחזקאל ה׳ י״ב) וההיא נוספת, פי׳ לרוח אחד היו מן הרמונים כך, או יתפרש לרוח הפתח היה יכול אדם לראות (הצורה) [ציו הרמונים] והארבעה לא היה יכול לראות, מכל מקום כל הרמונים מאה על השבכה; (ביד) ויקח, את שריד. כהן הראש, הוא כהן גדול, ואת צפניה כהן המשנה, הסנן וכתיי, ואת שלשת שוטרי הסף, תיי וית תלתא אמרכליא, שמפתחות העזרה מסורים להם; (כיה) ומן, ודי גואה (?) חד ולא הבנתי התרגום. ושבעה אנשים, ובמלכים (ב־ כיה ייט) וה׳ אנשים מרואי וגו׳, השנים חשובים ולא חשובים. ואת סופר שר הצבא, שהיד. יודע מנין כל עיר ועיר כמה : מוציאה לצבא, ובמלכים שאינו מונה רק חמשה מרואי פני המלך תמצאם. פיא אנשים (ו)הם הם הסנהדרין שהרג נבובדנאצר ואו׳ וינאץ בזעם אפו מלך וכהן (איכה ב׳ ו־), מלך זה צדקיה וכהן זד. שריה, ועם שריה נהרנו הסנהדרין ואלו הם צפניה ושלשת שומרי הסף וסריס אחד וחמשה מרואי פני המלך וסופר הרי ייא וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר הרי ע״א: (כיח) זה, בשנת שבע, היא גלות יהויכין, ובמלכים (ב׳ כיד ייב) אמי בשנת ח׳ למלכו, בסדר עולםא) אומ׳ שמונה למלכו שהיא שנתז־ לכיבושו את יהויקים, וכבר אמרו בד. מ י לתא בסדר עולם זה=). וי •מ סוף שבע ותחלת שמונה, ובמלכים (שם ייד) אומ׳ עשרת אלפים והנה אומ׳ שלשת אלפים ועשרים ושלשה, ולכך אומ׳ יהודים ותשלום העשרת אלפים משאר השבטים כדאיתא בסדר ע ו ל ם ג). ועל דרך. זה יש לפרש שני מקראות חלוקים במלכים, האחד אומי עשרת אלפים והאחד אומי שבעת אלפים אלא עשרת אלפים כלל הכל בין יהודה ובין שאר השבטים, ושבעת אלפים פרט שאר השבטים כאשר פרט הנה יהודים שלשת אלפים וכיג; (כ״ט) בשנת שמונה עשרה לנבוכדנאצר גלות צדקיה ולמעלה בספר זה אמר שנת י״ט, תשע עשרה שמלך וייח שכבש יהויקים או ית׳ סוף ייח ותחלת ייט, ובשנת שלש ועשרים לנבוכדנאצר אומ׳ בסדר עולמי) שנתנה צר בידו ושטף יהודים שסביבות עמון ומואב שבע מאות ארבעים וחמשה; (ליא) ויהי, בעשרים וחמשה לחודש, ובמלכים (ב׳ כיה כיז) אום׳ בעשרים ושבעה לחדש הא כיצד בכיה מת נבוכדנאצר ובכיו נקבר ויכיז הוציאו אויל מרודך מקברו וגררו בשביל לבטל גזירותיו לקיים מה שנא׳ ואתה. השלכת מקברך וגו׳ (ישעיה י״ד ייט) נמצאת אום׳ בכיז מלך אויל מרודך ונשא את ראש יהויכין והוציא אותו מבית הכלוא, הכליא כתי׳ וקרי כלוא, נשא, ת״י רבי; (ליב) וידבר אתו טובות, א) סע״ר פ' כ״ז. ב) ש6. ג) שם. ך) xv