Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 60

56 החולה בעבור המות וכן אוחזת השכור, וכן הוא אומי נוע תנוע כשכור (ישעיה ב״ד כ־), יחונו וינועו כשכור (תהלים ק־ז כ״ז), וכן פי׳ ז ■ ל כי רעתכי אז תעלוזי(לעיל י״א פיו) מפני רעות שעשית אז תעלוזי ותתחלחלי עתה. וי״ת אייתי עליהון עקא דהון דמן לרויא בדיל דלא יהון תקיפין וימותין מותא תנינא ולא יתון לעלמא דאתא אמר ה־ ז (מ״א) איך, ת׳י איך אתכבישת בבל, וששך בא״ת ב־ש בבל: (מ־ב) עלה, יתרנומו סליק על מלך בבל במשריתה רסני כמי ימא באתרנשו׳ נלוהי הפאי: (מ*ד) ופקדתי, כתרגומו ואסער על דפלחין לבל בבבל ואבה את נכסוהי מיניה על דרך היל בלע ויקיאנו (איוב כ׳ ט*ו), ולא ינהרו אליו עוד נדם, מגז׳ ונהרו אליו כל הנוים (ישעיה ב׳ ב׳), ענין מרוצה אל החפץ, ד״ת ולא ישתמעון ליה עוד עממיא 5 (מ״י) ופן, מזהיר את ישראל שלא ירך לבבם ולא ייראו בשמועה הנשמעת בארץ כי בלשאצר מלך שתים בשנה הראשונה נשמעת שמועה בארץ שיבוא עליו דריוש וכן נשמע בשניה וזה טעם ובא בשנה השמועה ואט׳ ובא ומשפטו ובאה כי שמועה לשון נקבה, וכן בשנה השלישית נתאמתה השמועה שבא דריוש ועשה המס בארץ ומשל על המושל בבבל ע־׳ב אמ־ הנביא לישראל שלא יהיו יראים מכל שמועות הללו כי הכל לטובתם כי פורענות הכשרים ותהומת פרם ומדי היא טובתם כי כורש מלך פרם שימלוך אחר דריוש יעיר השם את רוחו וישלח את בני הגולה לארצם. וי-ת והמס בארץ מושל על מושל ויסנון הטיפין בארעא ויקום שלטון על שלטון ז (מ*פ) נם, פ־א«) נם בבל היתד. סבה לנפול הללי ישראל א״כ גם לבבל נפלו הללים שיכולים למלאות כל הארץ, דרך גוזמא, פ״א נפלו חללי כל הארץ כי חלליה יהיו נקראים חללי [כל הארץ] כי מכל הארץ יבואו לעזרת דריוש לצבא על בבל ולהחריבה. והיי אף בבבל אתרמיו קטילי ישראל אף לבבל יתרמון קטילין לכל ארעא. וי״מ נם לבבל שמשם׳ נם בבבל, וכמוהו הרגתי לפצעי (בראשית ד׳ ב־נ), וישבו אתו לארץ (איוב ב׳ י״ג), ומספר הכתוב מה שעשתה בבל לישראל ולכל האומות והנביא אומר לבני הנלות (נ) פלטים מהרב שפלטו מהרב נבוזראדן עתה בא פורענות בבל, הלכו מבבל אל תעמודו זבח מרחוק את ה־, פי־ מזמן רחוק זה שבעים שנה, ות״י אדכרו מרחיק ית פולחנא דה׳ והשתדלו לצאת. מבבל ז וישראל משיבים (נ״ב) בשנו, כל השבעים שנה כפחה כלמה ונו׳. אמי מקדשי ונו׳ אולם והיכל ודביר ן והשם משיבם ואומד (נ״ב) לבן, יאנק מגז׳ נאקה וצעקה ז (נ*נ) כי, וכי תבצר מרום עזה וגו׳ מגז׳ מבצר, הטעם אפי׳ תעלה בבל השמים ותבצר ותשנה מרום עוזה מאתי שאני גבוה■ על הגבוהים יבואו שודדים לה ונו׳ ♦. (נ*ה) כי, קול, ת״י קללהון, פ״א ואבד ממנה קול נתל שהיחד• עיר הומיה והיו גליהם הומים כמים רבים והיה נתן ונשמע שאון קולם ועתה תחרב מכל וכל 5 (נ״ו) יי בא, חתתה קשתותם וגו; י״מ היר־ק החי־׳ת מקום שוחק, וכמוהו ופתחו שעריך תמיד (ישעיה פ׳ ייא) וכן ת־י אתברא קששתהון: (נייח) כה אמר, ערער תתערער, ת״י תהמרא יתחמרון, פי׳ ר׳ דוד א) מדאה הסר נאן, או י״ל שפ״א היא ר״ת פירוש אחד או ראשון?