Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 58

54 לרוב ויצעקו עליה כדורכים בנתן (ט*ו) עושה, פרשה זו כבר פירשתיה למעלה בספר זה אחר כתא תאמרון להון ונכפלה הנה כי למעלה אמרה ירמיהו ושלחה באנרתו ליהודה ובנימין העומדים בבבל להשיב את הכשרים דבר על שהיו משתדלים ומאיימים עליהם לעבוד ע*ז, ועתה כשתבוא פרענות על הכשרים חזר ןכפלה להודיע כי נתאמת מה שאמ• מכה הכשרים אז לא היה אלא מאת השם שעשאם שלוחים לכך וכשבא עליהם הפורענות נם מאת השם היתד. שעושה ארץ בבחו ונו,: (י״ט) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וגד ן (כ) מפץ, מגז• כלי מפצו (יחזקאל ט־ ב,) אלא שזה בצר״י וזה בפת־ח, והוא הכלי שמשברים ומנפצים ומכתתים בו אבני הסלע, ומשפטו מנפץ, ואומי הנביא כי מלך בבל היה מפץ וכלי מלחמה לנפץ בו השם כל הנוים עד שבא גם הוא יומו וישתלם לו בל מה שעשה בציון. ואולי כי נבואה זו נאמרה כשמלך נבוכדנאצר שהיא מזכרת בלשון עתיד. וי״ת מפץ מגרר ז (כא) ונפצתי, רכב ורכבו, הרכב הוא ד׳ סוסים קשורים זה עם זה ומנדל ע ל י ה ם ן (כ״נ) אכר וצמדו, פי• החורש וצמד הבקר אשר לפניו ובודי אכר ופדניה. פחות וסגנים, ת*י שולטני ן וטורנין מנד הפחה (נחמיה הי ייד), הנדול(ה) t (כ־ה) הנני, הא אנא שלח רונזי עלך ברכא מחבלא, ובבל עומדת בבקעה וקראה הר כי נשגבה ובצורה כאילו עומדת בהר. ונטיתי את ידי עליך ונלגלתיך מן הסלעים, תיי וארים ית מחת גבורתי לך ואימנרינך מן תוקפא: (כ־ו) ולא יקהו, ודי ולא ידברון מינך מלך למלכו ושלטון לשלטניא. ואומי למדי ופרס (כ־ז) שאו, כי אלה הממלכות באו בעזר מדי ופרם. פקדו ומנו עליה טפסר ושר העלו סוס כילק סמר, וי״ת ממעלי (בשלנו: זמינו עלה) עבדי קרבא ריהון סלקין סוסותהון מחנכין הא כזחלא דמצלהב, ופי׳ מפנחן דוהרים שכן ת״י מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳ כ״ב) מפמריא. וממר מנד תסמר שערת בשרי (איוב ד ט*ו), וכן הסום כשהוא נעור להבנס במלחמה בכה מסמרות שערות בשרו וכן הילק כשהוא ננער לעוף בכה וכן הוא אומי ננערתי כארבה (תחלים ק״ט כ״ג), ויש אומי סמר, שחור, לשון שרפה: (כ*ט) ותרעש, זדי ותזיע ארעא ותתמרע מנד חיל כיולדה (לעיל ו־ כיד). בי קמה על בבל מחשבות הי, על דרך וצדיקים ככפיר יבטח (משלי ב״ח אי) כל אחד ואחד ממחשבות השם קמה: (ל) חדלו, ישבו במצדות, להשנב שם. נשחה נבורתם, ודי אתברת נבורתהון וטעמו פסקה, וממנו ונשתו מים מהם (ישעיה י*ט הי) כלוט׳ פסקו, וממנו גיד הנשה שנשתה ממקומה ן (ל״א) רץ לקראת רץ ירוץ ומניד לקראת מניד להניד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה, פי׳ מהקצה אל הקצה, או יתפרש שהמלך עומד בקצה האחד ונלכדה בקצה השני ובאים להניד למלך. פי׳ רידוד קמחי זיל שמשפט הפסוק היה לו להיות רץ אחר רץ ומניד אחר מניד אלא שיתפרש שהרץ הראשון ילך ויניד למלך דשוב לו וימצא רץ אחר בא לקראתו נ־כ להניד כי נלכדה עירו מקצה. ונוכל לפרש כי שתי הקצוות נלכדו כאחר ויושב כל קצה היה חושב שלא נלכד כי אם הקצה שלו והמלך כשנלכדה הקצה שלהם שמירה מעולה לבל ילכד ומצאו הרצים והמגידים של המלך רצים ומגידים אחרים לקראתם מיושבי הקצה האחד