Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 57

ואל יושבי ועל יתבי ארע כשראי, ולב קמי עממין קטולין דרם לבהון ושפירין בקומה רוחהון מחבלא: (ב) ושלחתי, ודי בזוזין ויבזוה, הטעם שיבואו פרס ומדי שהם זרים ונכרים ויורו את יושבי בבל לכל רוח. ויבוקקו את ארצה, בתתו׳ ותרוקינון ית ארעא, מגד כי בקקום בוקקים (נחום ב׳ נ,) ן (נ) אל, ודי לא ימתח דימתח קשתיה ולא יסק בשריניה, תרגם אל כמו אליה. אל ידרוך ידרך כתי׳ ולא קרי אלא חד ידרוך. פ״א משפט הפסוק אל אשר אני אומר ידרוך הדורך קשתו ואל אשר אני אומי יתעל בסריונו אני אומ׳ אל תחמלו על בהוריה החרימו כל צבאה, ויהיה ואיו ואל תחמלו כוא״ו ואיה וענה (בראשית ליו כ״ד). ואל יתעל בפדיונו, מגז׳ לבשו הסריונות (לעיל מ״ו די)? (ה) כי לא, כי אם נשתעבדו ביד בבל עוד יזכירם וישוב חמתו ויפרע מהמשתעבדים בהם, וזה טעם בי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, כלוט׳ כי ארצם של כשדים מלאה אשם וחטאת מקדוש ישראל, ממה ששעבדו בעמו וכביכול בכל צרתם לו צר, וכת״י ארי ארעהון אתמליאתהובי קטול ממימר קדיש׳ דישראל. ונוכל לפרש כיי ארצם חוור על ישראל ויתפרש כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מיא ה׳) שטעמו כמו אע״פ כלוט׳ כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מה׳ צבאות שאע־ם שהגלם מפני שארצם מלאה אשם מקדוש ישראל אפי׳ הכי ימחול את אשמם וישיב את שבותם ויפרע מאויביהם? (ו) נסו, פי׳ עד הנה היתה בבל ביד ה׳ כוס זהב לשכר בה כל הארץ כאוט׳ למעלה בספר זה (כ״ה ט״ו) בי כה אמר ה׳ אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמד. הזאת מידי והשקית אותו את כל הנוים ואומ׳ ומלך ששך ישתה אחריהם (שם ב״ו). וענין זהב יין זך ונקי כזהב, כמו שקורא הרוח הזכה זהב, מצפון זהב יאתה (איוב ל״ז כ״ב). על בן יתהוללו גוים, כאומ׳ באותה הפרשה שלמעלה ושתו והתגועשו והתהוללו? (ה) פתאום, זה דברי ישראל שבבבל שאיט׳ (י) הוציא ה׳ את רוח צדקותינו לאור? (י־א) הברו, ודי שנינו גבריא מלו שלטיא, הברו מגז׳ ברור מללו (איוב ל״ג נ׳), חץ בדור (ישעיה מ״ט ב,) לשון ברירה ומריקה וליבון. וי״מ שמשפט הברו החצים מגז׳ אבר כיונה (תהלים נ־ה י״ו) כלוט׳ שימו הנוצה בחצים כדי לישרם, מלאו מגז׳ ומלאת בו (שמות כ״ח י״ז) כלוט׳ ערכו השלטים זהם המגנים, וי״מ מגז׳ קראו אחריך מלא (לעיל י־ב וי) שהוא מענין אסיפה וקיבוץ? (י״ב) אל, אוט׳ למלכי מדי על חומות בבל שאו נם כשתכבשוד. להודיע שהיא שלכם וקודם שתכבשוה החזיקו המשמר הקימו שומרים הבינו הארבים ונו־? (י״ו) שוכנת, י״ת מטא יום תבריך עידן פעורת בישתיך כלוט־ בא קץ פקודתך על אמת בצעך שהיית בוצעת בל הממלכות בחזקה ובזרוע. ויימ אמת בצעך מעין מדה, והטעם במדד. שבצעת את ישראל בה מדדו לך. וי״מ מגז׳ בצע אמרתו (איכה ב׳ י״יז) שטעמו השלים אמרתו ויתפר׳ אנ$ןזי בצעך מדת סופך כמו בא קצך שאט׳ כברז (י״ד) נשבע, דברה תורה כלשון בני אדם. במסורה ירמיה אמי נשבע ה׳ בנפשו עמום קדמאה נשבע ה׳ אלקים בקדשו(ד׳ בי) תנינא נשבע ה׳ אלהים בנפשו(שש ו׳ ח׳). כי אם מלאתיך וגו׳ כתתו׳ אלחין אמלינך משריית עממין דסניאין כזחלא וירומון עלך בקלהון. כי אם, לשון שבועה, יטעם הפסוק שימלא בבל מחנות האויב״ם כילק וכארבה