Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 54

— 50 — ששים אמה ארכה, ואמר דרך הנה פניהם בדאמר ב ב ר כ ו ת א) ת״ר סומא ומי שאינו יבול לבוין את הרוחות ובו׳ היה עומד בחוצה לארץ יכוין לבו כננד בית המקדש ובו׳ בדאיתא התם בפרק תפלת השחר. באו ונלוו אל ה• ברית עולם לא תשבח, פי׳ ומזחים אחד לחבירו באו דרך ציון ומתוך השתדלותם וזירוזם ונלוו אל ה׳ וכך עלתה בידם כי בימי בית שני לא עבדו ע״ז, ואע־פ שחטאו חטאות גדולות עד שחרב הבית ברית אלהים לא נשכחה שלא עבדו זולתו, וכך נתקיים הברית לעדי עד ולנצח נצחים. פירושים רבים ראיתי בפסוק ,זה והנראה בעיני כתבתי: (ו) צאן, בגלות בבל. היה כתיב וקרי היו עט* והכל אחד ואין ביניהם אלא בין פרט וכלל. רועיהם התעום, פי׳ מלכיהם התעום מדרך השכל עד שנפקד עליהם עונם ונלו. הרים שובבים, כפל ענין כי המלך יושב מעל העם כהר בבקעה והנה המלכים כהרים ואומר שמלכיהם שובבום, פועל יוצא, החטיאו את העם עד ששבו. שובבים מגז־ משובה (לעיל ג׳ ו׳). והמכתב שובבים ופעם המכתב על המלכים שהיו שובבים וחטאים ועלה בידינו בין המכתב והקרי שהיה בהם חוטאים ומחטיאים, ולפי שאמר הרים שובבים אמר מהר אל נבעה הלכו, בגלות. שכחו רבצם, בארץ מולדתם. וי*מ הרים שובבים, שעל ידי רועיהם שהתעום אל הרים שובבום וגרשום מעדן ושובבתיך וששאתיך (יחזקאל ל״ט ט,) וכן בי שבבים יהי׳ עגל שומרון (הושע ח׳ ו׳) שהוא מעדן שילוח ודרוש, ויש משמעו שהם בולם מעדן שבר וכתיתה. וי״ת רועיהם התעום הרים שובבום מלכיא טלטלינון שלטניא בזונון תרגם שובבום מגז׳ וישב ממנו שבי (במדבר ב״א ב־): (ז) כל, ת", לית עלנא חובה. תחת אשר חטאו לה׳ ונו׳, פי׳ תחת אשר חטאו לה׳ שהיה להם נוה צדק וכן הוא אומר מעון אתה היית לד (תהלים צ׳ א׳). ומקוה אבותיהם, שהיה להם בכל דור ודור תקוה ותוחלת בו ויונתן תרנם חלף דחבו קדם ה־ אתרחקו ממדור קושטיה וסבור אבהתכון ה־ והנביא אומר להם לישראל בימי הנאולה (ח) נדו, יצאו כתיב וקרי צאו ואע״ם שיציאתם מבבל היה ברשיון כורש אט׳ נדו על אותם שיצאו מבבל כשהרג דריוש את בלשצר והחריב את בבל כי בבל הראשונה נהפכה כמהפכת סדום ועמורה. והיו בעתודים לפני צאן, שדרך העתודים ללכת לפני הצאן. וי־ת כרברבין בריש עמא: (פ) כי, פי־ וערכו לה מלחמה ואז ילכדוה אלא במלחמה הראשונה תלכד, חציו, של האויב, כנבור משכיל לא ישוב ריקם. וי״ת גירוהי כנבר משכיל לא תייבין ריקנין: (י*א) כי, פי׳ פורענות הבא׳ על הכשדים, [כתי׳ תשמחי תעלזי] וקרי תשמחו תעלזו, על הכשרים, וכן כתיב תפושי ותצהלי וקרי תפושו ותצהלו. כי תפשו בענלה דשא, תפושו מנז׳ ויצאתם ופשתם (מלאכי נ׳ כ׳) ותרגום פרו ורבו (בראשית א׳ כ־׳ב) פושו ופנו. דשא מגזרת והשיג לכם דיש (ויקרא כ״ו ה׳), ומשפטו דשה בה*א כי הוא תואר, והטעם בי תפושו ותפרו כענלה הדשה שהיא שמנה ודשנה שאוכלת מדיישה. ות׳י ארי תרוצון כענלי רב. וי״מ שמשפ־ כענלא דשאה בפלס מלאה מנז׳ דשא שהיא שמנה באכילת דשאים ועשבים ונפלה ההיא א) <" ע׳א.