Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 51

47 (ט) אם בוצרים באו לך לא ישאירו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים, וכן עובדיה אוט׳ אם שודדי לילה איך נדמיהה הלא יגנבו דים אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות (א׳ ה׳), הענין אחד אלא שיש שנוי במילות. וזה טעם מה שאהז״לא) סננון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ופי׳ בסגנון אחד השני דיבור אחד. ות•, אם חטופין כקטפין אתו עלך לא משארין עוללן: (י) כי, וכך עובדי׳ אומי איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו(א־ ז־). מהבד. לא יוכל, הה״א במקום אל״ף וטעמו כתרגו׳ ואם אבעי לאטמרא לא יכול, ויש משמע ונחבא מקור? (י״א) עזבה, ודי אתון בית ישראל לא תשתבקון יתמיכון אנא אקיים וארמלתכון על ממרי יתרחצון, והטעם כי אמר מתחלה כי שורד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו, אבל אתם בית ישראל עזבה יתומיך שייתם בכם ארוס ואני אהיה ואלמנותיך עלי תבטחו, ומשפטו עלי תבטחנה. ור־ דוד קמחי ז״ל פירש כי פסוק זה קשור עם ואיננו האמור בפסוק שלפניו בלוט׳ כי שדד זרעו ואחיו ושכניו ואין מי שיאט׳ לו עזבה יתומיך וגד: (י*ב) כי בה, הטעם האומות שאין להם משפט מית כמותו אם הרעו לישראל שתו כום התרעלה, כ״ש אתה שאתה אה לישראל והרעותה להם שלא תנקה, בי שתה תשתה, וכן עובדיה אט׳ מחמס אחיך יעקב תכסך בושה (א׳ י׳). שתו, הוא״ו במקום היא בי הוא מקור: (ייג) כי בי, בצרה מערי מואב היא אלא מפני שהעמידה מלך לאדום כענין שנאמי וימלוך תחתיו יובב בן זיח מבצרה (בראשית ליו ל־נ) היא לוקה עמו: (י׳־ד) שמועה, וציר בגוים שולח, התרנו׳ ואסנד בעממיא שליחו, בן תרגם אונקלוס וישלח יעקב מלאכים (שם ל״ב ד׳): (ט״ו) כי הנה, שאין בהם בהם ברומי מלך בן מלך. ו ר ׳ אברהם ן׳ עזרא זיל פי׳ =) אם מעט היו אדום אז גם ארצם ....... וי״ת ארי הא הלש יהבתך בעממיא בסיר בבני אנשא, שביום פקודתו יחליש אותו השם ית׳ ויבזהו. ואט׳ נתתיך והמשפט אחנך לשון עתיד כדרך הנבואות. ונוכל לפי כי עשו היה הבכור ולפי שבזה את הבכורה נתנה ליעקב, וזה טעם כי הנה קטון נתתיך בנויס, מה טעם, שאתה בזוי באדם ובזית הבכורה: (ט״ז) חפלצתך, שוכני תופשי ענינו במו שובן תופש והיודי׳־ן נוספות כמו היושב' בשמים (תהלים קכיג א׳.) וכמוהם רבים. הנוי מגז׳ חוג הארץ (ישעי׳ מ־ כ״ב), כלוט׳ סבוב הסלע והם המצדות הגבוהות הבנוים על בבי הסלע. וי״ת דאתדמי לנשרא דשרי בשיני ביפא. כי תגביה כנשר, שהנשר יעוף גבוה מכל העופות: (י״ט) הנה, ת״י הא מלך במשרייתיה יסוק עליהון כאריה דסליק מרום ירדנא והוי לדיר רעיין ארי בזמן איחינון עלה שלטונין אמני עלה ארי מאן כוותי ומאן יארעיראי ולית מלך דאית ליה תקוף קדמי. הפי׳ לדעת המתרגם כי בירדן נמצאים אריות. ואומי הנביא כי השודד הבא על אדום יעלה עליהם כאריה העולה עליהם מגאון הירדן, וישב בנוה איתן ותקיף בגוד, הרועים, כי כרגע אריצנו ואביאנו כשודד להלחם עליה, וכל מי שהוא בחור אפקוד עליה למלחמה, כי מי כמוני ומי יועידני ויהיה רשאי וימלאנו לבו ליתן א) סנהדרין פ״ט ע״א. ב) ע׳ מבוא.