Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 50

46 :ועמון, שם העיר רבד- ובנותיה באש תצתנה, כתרנו׳ וכפרנהא בנורא יתוקדון. דרש ישראל את יורשיו, פרענות עמון וירושת ישראל אותם פעם אהת תהיה, בי פורענות עמון בימי נבובדנאצר ועדיין יש־אל בנלות לפי שהתחיל בפורענות עמון ונתן טעם לפי שירשו את ארץ נד, אמ׳ כי יבוא נבובדנאצר ויפרע מהם, ועוד יבוא זמן שירש ישראל את יורשיו, או היה זה בימי בית שני או לימות המשיח! •(נ) הילילי, ע*י בפרש׳ העליונה של פורענות מואב מזכיר חשבון מערי מואב ואם היתד. פורענות מואב תתלה טעם הפסוק בי אע״פ שכבר נחרבה חשבון אומר הילילי חשבון על הנסים מתוכה מפני האויב על ההרים והגבעות והיו מנשאים את עצמם לבא להתישב בארץ עמון וכשנלכדה ארץ בני עמון ונכבשו ערי הממלכה רבת ועי אמ׳ להם הילילי חשבון ואע״ם שהיחד. בצורה נם את תכבשי ואע־פ שאת בצורה. והתשוטמנה, מגז׳ משוט בארץ (איוב א׳ ז׳), והטעם לבו הנה והנה באבל והספד. בגדרות, שהם כפרים שאין להם חומה רק גדרות במקום תומה. וי״ת ואתהממן בסיען, יראה שהיה קורא גדרות בשני דלתין, שבך תינס אונקלום לא תתגודדו (דברים י״ד א־) לא תתהממון וכן תרגם יונתן כל לשון נדידה! (ד) מה, פי׳ מה את מתהללת ומשתבחתבארץהמישור ועמקים, והלא עמקך סופו לזוב מדמי חלליך במלחמה! •(ה) הנני, פי׳ שבל אחד מדים ידחה איש לעבר פניו לנוח ולרוץ ולברוח בחפזה מפחד האויב והשודד! (ז) לאדום, נבואה זו עתידה להיות, קרוב לנבואה זו ■נתנבא עובדיה על אדום, ויראה שהיו חכמים מחוכמים ועל בן אד.׳ האין עוד ־חבטה בתימן, ותימן מבני אליפז בן עשו. וי־ת דרומא, וארץ אדום לדרומה של :ארץ ישראל היתד. במו שמפורש בפי ואלה מסעי והיתה לבם פאת נגב ■ממדבר צין על ידי אדום (במדבר ל״ד ג׳). אבדה עצה מבנים ונו,, ת*י פסק מילבא מבניא אתקלקלת חכמתהון. וטעם מבנים מבני דור זה, כי לא יקראו בנים ■אלא ישראל, ומתוך כך פרשו ר ז י ל א) כשאבדה עצה מבנים, מישראל;הנקראים בנים, נמרחה חכמתם של אדום כדי שלא יעלילו עליהם בגלות, וי״מ מנזר׳ בנתה לרעי (תהלים קל־ט ב׳) מענין תבונה. נסרחה, פי׳ נבאשה ונפסדה :והוא מלשון רבותי־ דל ועובדיה ג*כ אס׳ והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר ־עשו! (ח) נסו, ת־י עמקו גלי ארחיקו למיתב יתבי דדן, יראה שהוא מפרש שלשה תיבות הללו ציווי וכאלו ההין של הפנו העמיקו פתוח־ן, ודדן היתד. מארץ;אדום ומיעץ אותה ושביה לנוס ולפנות עצמם משם ולהעמיק להם מושב כדי ־שלא תשינם יד, בי איד עשו ונו׳. פירוש אחר, כאילו אמר יושבי דדן נסו ־הפנו והעמיקו לשבת בארצם [יבואו] אויביכם ומנרשים אתכם משם, פירוש אחר, בשאמיו ליושבי דדן נסו נם הם עשו כן והפנו והעמיקו לשבת במקום עמוק ׳שלא תראם עין האויב, בי ה״א הפנו בקמ״ץ הט״ף וודא העמיקו בסנדל א״כ איך -נפרש אותם לשון ציווי. והתחיל לספר שישדדו את מואב מכל ובל, וזה טעם א) המגה ה' ע״ב.