Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 47

— 48 .מנד נבלי יין (שמואל א׳ כ־־ה י״ח) שהוא ענין נוד. וינפצו כמו יריקו כדמתרגמינן• ותער כדה (בראשית כ*ד ב׳) ונפצת קולתה וי״מ מגז׳ לנבלי חרש (איכה ד׳ ב׳) כלוט׳ שישברו חביותיהם וינפצו כמו ונפץ הכדים (שופטים ז׳ י*ט). דית ונבליהם, יריקו וכליו ינפצו ונכסיהון ירוקנון וטוב ארעהון יגמרון: (י״נ) ובש, דמו לעגל הזהב. מבטחם, הטיית בסנו־ל: (ט״ו) שדד, ת״י וקרויהון חריבת וטעם הפסוק, והמון עריה של עדת מואב עזב ונפסק מגז׳ אל תעלני בחצי ימי(תהלים קיב כיה) כעלות נדיש (איוב ה׳ ליו). וי״מ שטעמו ועל עריה עלה האויב וכמו שאומר־ בסמוך כי שודד מואב עלה בך; (ייח) רדי, פי׳ רדי מכבוד שהיית בו ושבי• בגולה להיות צמא מכל טוב. ישבי כתיב וקרי ושבי והטעם המכתב שתהיה מהיושבים בצמא 5 (ייט) אל דרך, פי׳ שאלי הנס הנסה איש יהא שהנמלט(ה) מן המערכה, אמרי מה נהיתה: (כ) הביש, פי׳ כי חתה עדתו, הלילי וזעקי כתי׳ על עדת מואב וקרי הלילו וזעקו על העם. הנידו בארנון, שהוא גבול מואב כי שדד מואב 5 (כ״א) ומשפט, בתיגום ועבדי פורענותא מטו לארע מישדא}־ (כ״ו) השכירוהו, כתרגו׳ אייתיא עליהון עקא ויהון דמן לרויא ארי על עמא דה־ אתרברבו והוא מנז׳ שכור. וספק מואב בקיאו, לפי שהמשילו בשיכור אמר וספק מואב בקיאו, וכן דרך השכור לספוק להתגולל ולהתהפך מצד אל צד בהקיאו מה ששתה, ואמר והיה לשחוק נם הוא, כמו ששחק על ישראל כמו שמצינו בנבואת צפניה (ב׳ י׳) אומר זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם ה¬ צבאות, ואמר׳ בפרק ח ל ק א) עמון ומואב [שכני] ארעא דישראל הוו והם. שלחו אל נבוכדנאצר להחריב את ירושלם על כן נם הוא יבוא עתו שיהיה ודא: לשחוק וללעג ולקלס, וזה טעם מה שאמר בסמוך (כ״ז) ואם לוא, ודי ועל* דחדיתון על תביריה דישראל בדלא חטו לכון כאלו כננבין אשתכחו ועל■ דאסניתון עליהון פתנמיכון (בשלנו פתנמין) בכן תטלטלין. וטעם הפסוק לדעת. המתתם אומר למואב וכי תוכל להנצל שלא יהיה לך ישראל לשחוק לא כי־ אלא שחקת עליו, ובי כננבים עליו עד שתשתוק ותירוע כננב, ועל כי דבריך בו: תהיה נע ונד. וו׳־מ תתנודד מגו׳ מנוד ראש (תהלים מיד ט״ו) וטעמו כי מידי• דבריך בו תנודותני(ע) בראשך דרך לעג ובזיון. ונמצאה כתיב על העדה וקרי• נמצא על העם: (כיח) עזבו, ודי והוו כיונה דשבקה פוס שובבה ונחתה ושריא. בארעא נובא, שמנחת השובך ויורדת לארץ. ו ר ש * י פי׳ מקום שהמים כורין• תחת גידודי שפתי הנחל הגבוהים וכשהמים מתמעטים נמצאת הגומא ריקנית והיונה מקוננת באחת מעברי הגומא וכשהנחל רבד. שוטף את הקן והיא נודדת, ע״כ.. ור׳ דוד קמחי דל פי־ כי היונה תשים [קנה|*בצדי הפחת כדי שלאיקחו אוחד. ואת אפרוחיה כי מפני הפחת לא יוכלו לעבור אליה ופחת הוא חפירה כדמתרגמי׳ שוחה (לעיל י״ח כ־) פחית: (כיט) שמענו, אומר הנביא כי מואב בשלותו היה• מתגאה ורם לבבו על כל האומות בנאותו: (ל) אני, ולא כן בדיו, י*מ בדיו• מגז׳ בדי עורו (איוב ייח י״ג), שהם הבנים, כי האב השרש והבן הענף, כלומד א) צ" ו ע״ב.