Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 46

42 אספי מארץ בנעתך (לעיל י׳ י־׳ז). תערך, מגז׳ וישלפה מתערה למואב וגר (שמואל א־ י״ז ניא): מ׳ח. (א) למואב, נבו קריתים ומשגב שמות מקומות אבל יינתן תרגם הובישה המשגב וחתה, בהיתו מבית רוהצניהן ואתברו: (ב) חשבון ומדמן, שמות מקומות, נם מדמן תדומי, אמד באותו לשון לשון נופל על לשון במו ועקרון תעקר (צפניה ב■ ד׳) רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י׳ ד׳), הדומי, ת־י תתברין מנז־ נדמתה אשקלון (לעיל מ*ז ה׳) ז (נ) קול, מחורונים שם מקום ואולי היו שנים חורון תחתון והורון עליון וכן קריתים אולי היו שנים עיירות סמוכות זו לזו קרויים שתיהם קריתים ן (ד) נשברה, ת״י ■ שלטוניהון וקראם צעירים לננותם: (ה) בי, שם הר ואומר ני יעלה מואב במעלה הלוחות בבכי שיעלה עלה ובכה, ואמי יעלה בני הנפל לחיזוק הענין. ני במורד [הרונים] צרי צעקת שבר שמעו, ציי משפ׳ צרים כמו הלוני שקופים אטומים (מלכים א- ו׳ ד,) והטעם ב* הצרים הם חיילות האויבים שמעו צעקת שבר ממואב כ• הם משברים את מואב והמואבים צעקו צעקת שברן (ו) נסו, פי׳ כאילו מיעץ את מואב נסו מלטו נפשיכם ועיניכם לא תהום על עריכם והניחום. כערוער במדבר, ת׳־י במנדל ערוער דשרן בשכונין במדברא אולי היה מגדל בנוי במדברות והמגדל שאין לפניו יישוב הוא נראה כחרב וי*מ כערועי מנז׳ והיה כערער בערבה (לעיל י״ז ז■). והוא כמוש הוא אלהי מואב; (ח) ויבא, ועיר לא תמלט, ת*י וקרוא מנהון לא תשתזיב. אשר.אמר ה־, משפטו כאשר אמר ה׳ וכמוהו תאבל מצות אשר צויתיך (שמוח ל״ד י־ח) ן (ט) תנו, תי׳י אעדו כתרא מן מואב ארי׳ מנלא תנלי, תמם ציץ מנז׳ ציץ הזהב (ויקרא ח׳ ט׳), וטעם לדעת המתרגם תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב וי*מ ציץ כמו כנפים וכדמתרנמינן סנפיר ציצין. כי נצא תצא, פי׳ עוף תעוף מן מלא הנוצה (יחזקאל "ז ג/) וממנו כי נצו נם נעו (איכה ד׳ מ־ו), ונצא מקור ואל״ף תמורת ה״א, ובן תצא, ולפי שפורענות הזאת באה למואב מאת השם אומר הנביא מדבר לנכה בנגד אויביהם של מואב 4 (י) ארור, ו ר ב ו ת י ׳ א) פירשו הפסוק על מלמדי תנוקות וליישב פשוטו של מקרא באתי: (י״א) שאנן, שאנן מואב ועוץ פתוחה לשון עבר והתהיל לספר שדות מואב שהיחד. כמו היין השוקט על שמריו ואע״ם שלא הזכיר בפסוק יין הענין מוכיח עליו. וריחו לא נמר פי׳ לא נתחלף ויית וריחיה לא פג והוא מענין רפיון וחלישות כמו ויפנ לבו(בראשית מיה'ציוץ אל תתני פונתלך (איכה ב׳ י׳יח) ובלשון רבותי׳ב) נוף קשה [פחד שוברו פחד קשה] יין מפינו פי־ מחלישו; (י־ב) לבן, ודי בזוזין ויבזוזינון, הטעם שיבואו עליו מגלים שינלוהו מארצו מנו־ צועה ברוב בחו (ישעיה סיג א־) ולפי שאמר בנולד. לא הלך אמר ושלחתי לו צועים וצעהו. ובליו יריקו, לפי שדמהו ליין שלא הורק מכלי אל כלי אמר ובלע יריקו. ונבליהם ינפצו, יש מפרשים כפל ענין במלות שונות, כי נבלידם אן ב״ב ב״א ע״ב. ב) שם •י ע״א.