Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 43

39 שהזכיר בסוף הפסוק שלפני פסוק זה הרבי. כמצרים כושל גם נפל איש אל רעהו, ת״י אף אשתמודעי נכר לחבריה ואמרו קומו ונתיב לארעגא ולארע ילדותנא מן קדם חרג סנאה דהיא כחמי מרויא. תרגי׳ נפל מנד אל הכשרים אתה נופל (לעיל ל •ז "נ) כלוט׳ שנתיעצו איש עם רעהו ונשמע אחד לחביו הנדים היושבים במצרים הבאים מארצות רחוקות לנור שם כשראו המלחמה החזקה ההיא ושמצרים תבקע ותחרב נטלו עצה כולם לשוב בל אחד לעמו ולארץ מולדתו. מפני חרב היונה, ת״י מגז׳ יין ונוכל לפרש מגז׳ והאכלתי את מוניך (ישעי׳ נדט כ־ו) שטעמו את אונסיך, כן חרב נבוכדנאצר במלחמה ההיא היתה אונסת את חיל המצרים ואין מ* שיעמוד כננדו. ויוכל לפרש גם נפל איש על דרך מה שאמי בנבואה הראשונה כי נבור בגבור כשלו (פסוק י״ב). ויאמרו קומה ונשובה וגו,, ענין אחד וכאשר פירשנו 5 (י״ז) קראו, פי׳ אלו שאמרו קומה ונשובה אל עמנו וקראו שם בפרעה מלך מצרים שהיה שאון העביר המועד שנתן למלך בבל לצאת להלחם עמו, העביי אותו מפחדו, איכ מה לנו עוד לשבת במצרים כיון שמלך מצרים מפחד מנבובדנאצר. ות״י זמינן לתמן פרעה מלכא דמצרים דסניא־ן אתרנשותיה מעדי ומניא. שאון שם תואר והוא מנו׳ שאון ימים (תהלים סיהח׳). וי*מ שמשם׳ הפסוק קראו שם שאון פרעה מלך מצרים העביר המועד וטעמו שקראו חיילות נבוכדנאצר בשאון וכאילו אומרים לנוכח פרעה אתה פרעה מלך מצרים, כבר בא מועד פקודתך, ואט׳ העביר להפליג ולוט׳ לא די שבא מועד הפקודה אלא גם העביר המועד. וייט שאון מנז׳ נשים שאננות (ישעי־ ל*ב ט־) והוא תואי בפלס גדול. ונניח הפרש׳ כהצעתו ויהי׳ פירוש־, קראו שם אהה פרעה מלך מצרים שהיית עד עתה שאון ושקט ושלו ושאנן מעתה תעביר המועד ויבואו ימי הפקודה. או יתפרש שהיו מבזים אותו חיילות נבוכדנאצר וקוראים שם בקול רם כדי שישמע פרעה מעל החומה אתה פרעה מלך מצרים שאתה חושב עצמך שאון שמשאונך תפחד עמים רבים למה העברת המועד שיעדתנו לצאת להלחם עמנו אם לא מפחד גדול ומורך שיש בלבבך, או היו מבזים בהיילותיהם דבי זה כדי לאמץ ולחזק לב החיילות לצור על העיר בחזקה ולבקעה ולהחריבה (ייח) חי, ת״י ארי כמא דיציב פתנמא דתבור אית בטוריא ונביימלא בימא כן אתי תבריח. ו ר ׳ יוסף קמחי ז ־ ל א) פירש כמו שהר תבור מיועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות כמו שאומי ורשת פרושה על תבור (הושע ה׳ א׳) כן יצודו אותם, וכמו עצי הכרמל שיביאום בים כן יצודו אותם בשניה, (על כן) [עד כאן], ושניהם תבור וכרמל שמות הרים והכרמל בא בים: (י־ט) כלי,כתרגו׳ ותצדי מבלי יתב, מנז׳ עריך תצינה (לעיל ד׳ ז׳): (כ) ענלה, בפי' נ׳ דיומאב) גבי מחני׳ הביאו לו התמיד וקרצו מנא לן דקרצו לשנא דקטלא הוא שנא׳ ענלה יפהפצז מצרים קרץ מצפון בא בא ומתרגמינן מלכיתא יאה הות מצרים עממין קטולין מצפונא אתו עלה. יפהפיה, שתי מלות, ענינו מלה אחת, כמו פקחקח (ישעי׳ ם*א א׳), לנאיונים (תהלים קב״ג ד׳) ינהננו עלמות (שם מ*ח ט*ו). ונכפל א) רד״ק בשם אביו. ב) לן״א ע״ב.