Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 41

37 מה ש א ח ז ל א) מיום שחרב בית המקדש נתנה נבואה לשוטים ובתינוקות, כי אינם שמים על לב צער של ישראל ושמחים, ואולי מתנבאים לפעמים, וחם וחלילה שתשרה נבואה על שוטה ותינוק, אלא שלפעמים מעטים יודעי עתידות, ואמי נתנה נבואה על דרך ההשאלה, ובימות חמשיח אז ימלא שחוק פיט ולשוננו דנה ונהיה כולנו נביאים בולט חכמים בולט יודעים את התורה ומלאה הארץ דעה .את ה׳ כמים לים מכסים (ישעי׳ י״א ט׳). וכן קדם חרבן בית ראשון אע׳־ם שהיו בהם דורות רשעים אפי׳ הבי היתד, השמחה גלויה ומפורסמת בעולם והשרידים שבד,ם אשר השם קורא היו ראויים לקבל שפע הנבואה ודורם זכאי כאשר פירשתי מחמת השמחה, ולפי׳ קראו דורו של הלל ושמואל הקטן דור שאיט •זכאי לנבואה אע״פ שהיו צדיקים וחסידים לפי שהיו בנלות ודורו של ירמיהו נוכל לוט׳ דורו זכאי לנבואה כאשר פירשתי. ונחזור לענין, האבות ע־ה היו נביאים ואע״פ שלא היו שלוחים לשום אומה נקראו נביאים, כי הם יסוד ישראל ונצטוו מצות(י) וקיימו אותם וכהקימם אותם נודע (א) דבר השם בארץ והיה •השם מתחלה אלהי השמים בי לא היו מכירים עזוזו ונפלאותיו בארץ עד שבא אברהם והודיע טבעו של הב״ה בארץ, וכדאי וראוי הוא להתנבאות בשביל עצמו. וכן יצחק בנו ויעקב נכדו החסידים הגדולים שהם הם המרכבה ונבואתם זכות •ישראל הוא שהם האבות וישראל הבנים, והרי הכתו׳ אומי כי ידעתיו למען אשר יצוד, את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית י״ח י״ט), שהיחד, לו הידיעה בזכותו ובזכות שמצור, בניו אחריו שהם עדת ישראל. וגדולה מזו מציט ששאול המלך •נתנבא בכלל חבל נביאים ולא מציט לו שום שליחות, ואפי׳ הכי תאמר שזאת הנבואה היתד, נבואה אמתית ולא רוח הקדש אפי׳ הכי מחבל הנביאים לא יקשה -לי שגם הם אומרים שהיו שלוחים לישראל וגם שאול המלך נתנבא בזכות ישראל לידע טכסיס המלוכה ואיך יתנהג עם ישראל, וכאשר שאל שלמה המלך ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך (מלכים א׳ ג׳ ט׳) כן שאול נתנבא איך •ישפוט את עם השם. וכבר הארכתי בענין זה ואחזור לענין הספר: מ׳ו. (א) אשר היה, לפי שנתן אות ליהודה היושבים במצרים שיתן לפרעה הפרע ביר נבוכדנאצר התחיל בנבואת מצרים והתחיל לספר נבואתו הראשונה שהתנבא למצרים בימי יהויקים וכשסיים אותה ספר נבואתו זאת שתחרב מצרים על ידי •נבוכדנאצרן (ב) למצרים, פרעה נכה זה היה שהמית את יאשיהו כאשר מפורש במלכים ובדברי הימים והיה נכה רגלים, וכת״י פרעה חנירא, ופרעה נכה זה עלה בימי יאשיהו על מלך אשור על נהר פרת באשר מפורש במלכים, וארכו לו •המצוד עד השנה הרביעית למלך יהויקים ובאותה שנה עלה נבוכדנאצר והכהו •■והוא צר על כרכמיש, והתנבא הנביא בדבר טרם היותו ואומ׳ דרך היתול למצרים ■(נ) ערכו, כלו׳ אפי׳ תעשו כל זה לא יועיל לכם כאשר אומ׳ בסמוך סי זת א) ב״ב י״ב ע״ב.