Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 40

86 בחח הקדש היו מתנבאים כי רוח הקדש אחת ממדרגות הנבואה ולבך נופל בדס לשון הנבואה, מ־מ הנבואה עצמה הנקראת נבואה על אמיתתה אולי לא השיגו האבות. אבל מדברי ר מ ב ׳• ן זיל בפי׳ התורה בפרש׳ וארא אל אברהם מוכיח שהיו[נביאים, ואיני בורח מסברא זו שנם אנכי עמדי אסבור כן לכבוד אבותי הראשונים, ואפי׳ הכי אסבור דעדיפא מינה שהיו נביאים נמורים לא במראות הלילה בלבד, באשר פירש הרב זיל בפרש׳ ההיא, אפי׳ הכי לא יקשה לי כלום לסברתי בי אובל לומר שנבואת אברהם היתד. בעבורו ובעבור הנפש אשי עשה בחרן, רצוני לוט׳ בשביל הנפשות שהכניס תחת כנפי השכינה.., והיה דורו זכאי לכך, שאם לא היה דורו ובאי לכך לא היתד. שורה עליו הנבואה, וכן יצחק ויעקב אחזו בעקבות אביהם ונתנבאו מחמתם, מהמת האנשים השרידים שבדורם שנכנסו תחת בנפי השכינה, בהודיעם להם דרכי השם סוד ה־ ליראיו ובריתו להודיעם, בי כל מה שננלה מסודות וחין הבל היה להודיעם לשרידים אשר השם קורא. דש שהשיב עלי והלא ירמיה לא היה דורו זכאי לכך אמי א־כ למה נתנבא, ותשובתו הוא נתנבא בימי יאשיהו ויהויקים והיה דורו זכאי לכך, ואע״פ שבימי יהויבין וצדקיהו לא היה הדור זכאי, אולי נם לא היתה מעלת ירמיהו בנבואתו בימי יהדבין וצדקיהו במו בימי יאשיהו ויהויקים כאשר מצינו במשה רבינו ע״ה בכל אותם ל״ח שנד״ ובר מדין ומדין אומר אני כי נביא הוא... כמו מתורגם ובן תרגם אונקלום ואהרן אחיך יהיה נביאך (שמות ז׳ א׳) יהא מתורנמנך, וממשה רבינו עד מלאכי היו כולם שלוחים לישראל וכאשר הכתו׳ אומי נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה׳ אלהיך אליו תשמעון (דברים י־ח י״ח) , הרי אוט׳ יקים לך בעבורך, ואומ׳ אליו תשמעון כי הוא השליח המניע דברי ה׳ אליך. הרי למדת שכל הנביאים לא נתנבאו אלא בשביל ישראל אלא שמשה רבינו ע״ה ניתנה תורה על ידו,: (ועל כל) [וכל] הבאים אחריו מהנביאים כולם נתנבאו להזהיר על תורת משה, והלא מלאכי שהיה סוף כל הנביאים אומ־ זכרו תורת משה עבדי (מלאכי נ׳ כיב) להורות שאחריו הפסק הנבואה ורצה לומר להם לישראל דבר כללי עד בא אליהו הנביא, כי מיום שחרב בית ראשון א) פסקה הנבואה ולא נתנבאו בבית שני רק חני זכריה שהתחילה נבואתם בבית ראשון, כי בבית [שני] חסר ה׳ דבחם ואחד מהם נבואה, ואולי שיש לומר טעם בדבר לפי שאין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה, ומיום שחרב בית ראשון לא היתד׳ שמחה בעולם לישראל, (אלא) [כי] בבית שני אין מלכות ליהודה ואיה השמחה, כי אין שמחת העם אלא במלכם המלך המובחר מזרע דוד (עת) [עד] עת הקץ ויבוא מלבנו משיחנו ואז יתקיים בנו מקרא שבתו׳ ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל נ׳ א׳) אבל עד יבוא לציון נואל בל איש אשר דעת אלהים בקרבו הוא עצוב ונאנח ומתאבל על ירושלם, א״ב אין הדורות מלותינו זכאים לנבואה ואפי׳ הם כולם צדיקים וחסידים לקבל שפע הנבואה כיון שהם עצבים ונאנחים []מרוב הצרות התכופות זו בזו והאויבים המתנכרים עליהם אין הנבואה שורה עליהם. נראה א) ע' סומר. מ״ח ע״ב.