Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 39

85 •והטהור שהיה מוכן לקבל שפע הנבואה ולהשיב המעלה האלהית כמדרנת ■המלאכים, הלא משה רבנו אביהם של כל הנביאים סגולת הב־ה מכל המין האנושי ועשאו שליה להוציא את ישראל ממצרים ולתת להם תורה על ידו, הכל בשביל ־ישראל. ובכר ידעת מה שאמרו בסוכה») בתלמידי הלל שהיה מהם ראויים לשרות עליהם שכינה במשה רבנו ולעמוד להם חמה ביהושע. וכן ב ס נהדר י ן =) .גבי ת״ר משמתו נביאים אחרונים חני זכריה ומלאכי וכו׳ נתנה עליהם בת קול מן השמים ואמי להם יש כאן אדם שראוי שתעמוד לו חמה כיהושע אלא שאין דורו זכאי לכך, ונתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן וכו׳ שוב פעם אחת היו מסובין .בעליה ביבנה ונתנה עליהם כת קול מן השמים ואמי יש כאן אדם שראוי •שתשרה שכינה עליו כמשה רבנו אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים עיניהם :בשמואל הקטן וכו׳, הא למדת שהכל תלוי בישראל, ובזכותם ובשבילם נבואת •הנביאים, ותו לא מידי, והאמת יורה דרכו. וודי ומנוחה לא מצאתי, ונבואה לא אשכהית, ועל הדרך שפירשנו. ועוד יש לי לדבר בענין. נרסי׳ בסוף תעניתי גבי מתני׳ דלא היו ימים טובים לישראל בט־ו באב, אמי רב אידי בר אבין אמ׳ דב יוסף יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא בלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנא׳ ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות ובו׳ וידבר ה׳ אלי לאמר (דברים ב׳ ט*ז י״ז) אלי היה בדבור, ע״ב, וכן כת׳ רש" י בפי׳ פסוק ■זה בפרש׳ אלה הדברים ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה ונו׳ וידבר ה׳ אלי אבל משילוח מרגלים ע*כ לא נאמר בפרש׳ זו אלא ויאמר ללמדך שבל ל*ח שנה שהיו ישראל ניזופין לא נתייחד עמו הדבר בלשון חיבת פנים לפנים וישוב ללמדך שאין שבינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל עב־ל, א״ב ■(מדינם) [מדגם] במשה רבינו ע״ה לפי שלא היה דורו זכאי לכך כל אותם ל״ח •שנה לא נתיחד עמו בדבור, וגדולה מזו ראיתי בפרש״י ממסכת תעניתי) אלי היה הדבור, עד שכלו מתי מדבר לא היה דיבור ביחוד וחבה דכתיב וידבר לה׳ אלי, נתייחד בדיבור, ואע״ג דמקמי הכי כתי־ קראי דכתי׳ בהו בדבור, אית דאמרי לא היה דבור עם משה פה אל פה אלא בחזיון לילד" ע״ב. וכן ראיתי נפרמנ׳ף) לתורה מפרש ויאמר ה׳ אל אברהם שהיה ע״י חלום או רוח הקדש, ויש לי להשיב על סברתו ולומ׳ א״ב אברהם אבינו שנאם׳ בו כי נביא הוא (בראשית ב־ ז׳), ונאמר באבות וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי (שמות ו־ ג׳) א״ב הרי נתנבאו בשביל עצמם, מ״מ יש לי לומד כי יש ■חילוק בין ברוח הקודש והנבואה, אולי השגת האבות היתה רוח הקודש, ואע״ם שנאמ׳ באברהם כי נביא הוא, נם נאמ׳ במשה איש האלהים (דברים ל*ג א׳), ובדוד נאט׳ בספר עזרא בבל שירי דוד איש האלהים (נחמיה ב׳ ל״ו), אע״ם שדוד לא היה נביא ולא ה־ה מכלל הנביאים וספרו בכלל הכתובים נאמ׳ ברוח הקדש, ונם בדברי הימים כתי׳ לבני אסף והימן וירותון הנכאים בכנורות (דודי א¬ ביה א׳) ואומי על יד אםף הנביא על יד המלך (שם ב׳) ולא היו נביאים, רק .א) כ״ה ע״א. ב) י״א ע״א. 3) ל׳ ע״ב. ך) שם. ך,) בראשית י״ח א/