Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 38

34 לאלהות הרבה: (כ״ב) ולא יוכל די־ עוד לשאת, ת*י הוד, רעוא מן קדם ה׳ עוד דלא למשבק: (כ־נ) ובעדותיו, בשב״א הדל״ת וחולם הוא״ו 5 (כ״ה) כה אמר, ותדברנה ונו־, ותדברנה בווא״ו ואבשלום יבוא ירושלם (שמואל ב׳ ט*ו ל*ז), שעניינו באשר אבשלום בא ירושלם, וכן ענין זה אתם ונשיכם כאשר דברתם בפיכם כן בידכם מלאתם לאמור עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו לקטר למלאכת השמים ונו׳, כלומר כמו שדברתם כן עשיתם. וזה טעם הקם תקימנה ועשת תעשינה את נדריכם: (כ׳־ו) לכן, פי׳ כיון שאינם שומעים במה שאמר להם הנביא בשמי נם שמי לא יקיא בפיהם, ואמי בפי כל איש יהודה על הרוב כי ירמיהו ברוך וחבריו הצדיקים אינם בכל זד» אומר חי ה׳ ונוי, פי׳ ואם יהיה עוד אומר חי ה־ אלהים בכל ארץ מצרים, והוא כפל ענין, ואם יהיה עוד האמור בפסוק עומד במקום שנים. וי־ת קים הוא ה׳ אלהים בכל ארעא דמצרים: (ל) כה אמר ה׳, את הפרע מלך מצרים, ת" פרעה תברא והחי״ת במקום ה״א, וכן היה בנוי אותו פרעה בהפך האותיות, ר״ל שיהי־ פרוע מלשון כי פרעה אהרן (שמות ליג ב־ה): מ״ה. (א) הדבר, כבר פירשתי למעלה מה הם הדברים בפרש׳ ויהי בשנה הרביעית ונו׳, קח לך מגלת ספר (לעיל ליו א׳ ב׳): (ב^ג) כה אמר, במכילתא«,) דורש היה ברוך בן נריה מתרעם על הנבואה ואומ׳ כי יסף ה׳ ינון ונו׳ שיש לי על צרת ישראל יסף לי ינון וינעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, שלא שרתה עלי נבואה בד־׳א ותנה עליהם הרוח (במדבר י*א כ״ו), מה נשתניתי משאר תלמידי (חכמים) הנביאים, יהושע שמש את משה נחה עליו רוח הקדש, אלישע שמש את אליהו נחה עליו רוח הקדש, אני מה נשתניתי, והיתד. תשובת השם אליו (ד) כה תאמר, רמז לבית המקדש שנא׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות ט*ו\*ז). ואשר נטעת* רמז לישראל שנאמ׳ בהם תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שם). זאת כל הארץ לי היא, פי׳ ואת כל ארץ ישראל כמו שהיא אני הורמה ונותשה, ואפי׳ הכי (ה) ואתה תבקש ונו׳, והיא הנבואה, כאומ׳ ספרה נא לי את כל הגדולות ונו׳ (מלכים ב־ ח׳ ד־), ואנידה לך גדולות ונו־ (לעיל ל״ג ג־). כי הנני מביא ונו׳ אי׳ב אם אין כרם אין סייג, אם אין צאן אין רועה, אם אין עם אין נביא, שאיני נבלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל. על סננון זה מפרש במכילתא. ובזה נצחתי לאחד מן ה ספרים =) שאט׳ שנבואת משה עי׳ה היתד, הכונה בה בשביל משה ואמרתי לו שאין הדבר כן אלא בשביל ישראל, והיה במעמד הסנה הפעם הראשונה שנגלה השם למשה אמי ויאמר ה׳ ראה ראיתי את עני עמי ונו׳ וארד להצילו ונו־, ועתה הנה צעקת וגו־, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳, (שמות נ׳ ז׳—י׳), הרי שתלה נבואתו בשביל ישראל, וכך היה הענין בשרצה הב־׳ה לנאול את ישראל ממצרים ונתן להם תורתו תמימה בחר בהם האיש הקדוש א) ריש פ' בא. ב) לא ידעתי ע?2 איזה ספי כיון.