Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Journal
- Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
- Volume
- X. 1912 - 5673 (1913)
- Date
- 1913-01-01
- Page
- – (sequence 37)
- Language
- German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/3486266-3486285--4137-3490505- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
33 הבתים וישבה הצלמים. ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה ונו/ פי׳ יכרוך את אליליה! ויצא משם בשלום, כאשר יכרוך ויגלום הרועה את בגדו וישליכנה על כתפו כשהוא מוליך צאנו לפניו. ו**ת וירוקן ית ארעא דמצרים כמא דמתעטף רעיא ית לבושיה ן (י״ג) ושבר, בתים שהיו עובדים שם לשמש. ואת בתי אלהי מצרים וגר, כבר אמי כן למעלה והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם, וכפלו הנה לחזק הענין. ו רש" י פי׳ ושבר את מצבות בית שמש, מזבחות שעשו שם אותם שנתגיירו בימי צדקיהו שבויי סנחריב שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלם ביום. מפלתו, כמו שאט׳ ישעיה (י״ט י״ח) ביום ההוא יהיו חמש ערים באp מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה׳ צבאות עיר ההרס יאמר לאחת. וי״תעיר קרייתא בית שמש דעתידא למחרב יתאמר דהיא חדא מנהון, עכ״ל: מד. (ג) מפני רעתם. כי מפני רעת יושבי ירושלם ויושבי ערי יהודה. המה אתם ואבותיכם, הטעם כי יושבי ירושלם הם היו גולים לבבל והיושבים בארץ מצרים ולכך אומר נבואה זו פעמים לנסתר, על הגולים לבבל, פעמים לנכח, על היושבים בארץ מצרים, כי כולם שתי הכתות כולל ביחד? (ט) השכחתם, השיץ קלה והה״א בלא נעיא, ויש ספרים ההיא בגעיא, ואנו קוראים אותו בנעיא 5 (י) לא דכאו עד היום הזה, לא נעשו דכאים על עונותיהם, כלוט׳ לא נתחרטו עליהם. וי־ת לא פסקו 5 (י״א) לכן כה, ולהכרית את כל יהודה, כמו שמפורש בפרש׳ אותם שבאו לנור בארץ מצרים כי לא ישובו כי אם פלטים, הם ירמיה וברוך שהנלום נבוכדנאצר לבבל בשנת ב״ז למלכותו כשנתנה מצרים בידו5 (י־ז) כי עשה, כבר פירשתי הענין הזה בספר הזה בפסוק ואתה אל תתפלל בעד העם הזה (לעיל ז־ ט״ז). ונשבע לחם ונהיה טובים וגו׳, ודי והוינא שבעין לחמא והוינא שלוין שלוא ובישית לא חזינא ן (י״ח) ומן אז חדלנו לקטר, כלוט׳ ומן אז שלא נזדרזו לקטר כבראשונה, כי מעולם לא חדלו ן (י״ט) וכי אנחנו מקטרים, זה דברי נשים, ואמר מקטרים לנקבות כמו נשים ופלגשים לבנים חטים שעורים והדומים להם, המבלעדי אנשינו, וכי כלא רשותם ובלא דעתם עשינו למלאכת שמים כונים להעציבה והסך לה נסכים, לא כי אלא כלנו יד אחד אנשים ונשים לעשות דבר זה ולא נחדל מלעשותו. ואמר להעציבה כניי, שהם לא אמרו אלא לשמחה והנביא כינה ואמר להעציבה, הודא רפה ומשפט׳ במפיק. וי״ת עבדנא לה בדרוטין לטעוותא, וכבר פירש ענין כונים בפרש׳ ואתה אל תתפלל, בקש תמצא. ושמעתי מפי ר׳ ב ני מ ן א לב רני לוני») שפי׳ להעציבה, כי עבודת שבתאי שילבש שחורים ויתכסה שחורים ולהיות עצב ונאנח ובכך תשלם עבודתו, וזה טעם להעציבה; (כ׳א) הלא את הקטר, שם כמו והדבר אין בהם (לעיל ה׳ י־נ), לי נקם ושלם (דברים ל״ב ל״ה), והוא שם כללי, וע*כ אמר בסוף הפסוק אותם זכר ה׳ ותעלה על לבו, כלוט׳ כל הקטורות שקטרו א) ע׳ מביא•