Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 35

31 -יוחנן בן קרח ונו׳ ולפי שאמר ואל ירמיה היה דבר ה׳ בהיותו עצור ונו׳ (לעיל ל״ט ט״ו) אמר הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה/ אימתי היה זה הדבר (אשר);[אחר] שלח אותו וגו׳ ואחר כל המאורעים האלה שהזכיר עד ויהי מקץ עשרת ימים אחר שלח אותו וגו׳ שהוא גלה מעצמו עם הנולים עד הרמה ומשם חזר במצות השם, כמו שאוט׳ המדרש בקהתי אותו והוא אסור באזיקים, במדרש ■א י כ ה א) שירמיה עצמו היה רואה כת בחורים נתונים בקולרין והולך ומטיל את צוארו עמהם ונבוזראדן היה בא ומעבירן הימנו, כי איך יהיה אסור באזיקים וכבר •נצטווה נבוזראדן קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, ולפי הפשט אינו קשה במו שפירשתי בבר. באזיקים, ת־י בערזקיא, כמין טבעות חובשים .בהם הידים, והאל״ף נחה: (נ) ויבא, והיה לכם דבר הזה כתיב וקרי הדבר הזה: (ה) ועודנו, פי׳ ועודנו לא שב בתשובה אליו והבין נבוזראדן שדעתו- לישאר בארץ אמר לו ושובה אל גדליה. וי״ת ואם לא את צבי למיתב ותוב לות גדליה. ארוחה ומשאת, ת״י מתנן ונבזבז, שניהם ענין מנחה: (י) ואני, וקיץ פי׳ פירות הקיץ שמייבשים אותם במו תאנים וזולתם, וי״ת ודבילתא. ושבו בעריכם אשר תפשתם, פי׳ שתפשתם לשבת: (י״ב) וישבו, וקיץ הראשון הוא בשב־א וזה הוא״ו בקמ״ץ: (י״ד) ויאמרו, כי בעלים בסמץ: (ט״ז) ויאמר, אל תעש •את הדבר הזה כתיב וקרי אל תעשה והענין אחד: מ״א. (א) ויהי, כמו מחר חדש שבראש השנה נהרג נדליה וקבעו תענית במוצאי ראש השנה מפני שהוא י״ט. וזה ישמעאל היה מזרע המלוכה וקנא בגדליה והרגו. ובמגל ה פ "אב) כל שמעשיו סתומין ומעשי אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי כנון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מורע המלוכה אשר העביר מזרעו למולך, בידוע שהוא רשע בן רשע. ו ר ז * ל דרשו בפ׳ כ*ג מסנהדרין ירושלמייי) כי ידחמאל בן חצרון כתי׳, בו בדברי הימים (א׳ ב' כיו) ותהי אשדי אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם, ואמרו כי עטרה זו נויה היתד, ובת מלכים היתה ולקחה ירחסאל להתעטר בה לפי שהיתה בת מלכים, לפי׳ נקרא שמה עטרה, ואמרו י) אל תאמן בנר עד ירד דורות, ונמצאת אומר כי ישמעאל בן גרים היה וסופו מוכיח (את) [על] תחלתו שהרג את גדליה בן אהיקם: (ב) ויקם, פי׳ קנא בו שהפקידו מלך בבל בארץ: (ה) ויבאו, מנולחי זקן, על חרבן ביתו. ומתגודדים, ששרטו שריטות בבשרם לאבל. ומנחה ולבונה בידם, שכשיצאו מביתם לא היו יודעים שחרב הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיהם וגלחו זקנם ונתנודדו. ואין לתמוה איך לא ידעו בחרבן הבית בשכם ושילה ושומרון מט׳ באב עד ראש השנה, כי היה שעת (חימום) .[חירום] ואין השיירות מצויות. ו ר ׳ ד ו ד ק מ ח י ז " ל פי׳ כי שמעו בכבוש ירושלם ובגלות ישראל ממנה אבל היו סבורים שלא נתצו ושרפו הבית ביון א) שם. ב) ט״ו ע״א. ג) פ״ב ה״ב. ך) מנתו על הא דאבות בסנהדרין צ״ד ע״ב מורא עד ־:עשרה דר* לא תבזה ארמאה קמיה.