Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 34

30 ־(ו) וישחט, אלו סנהדרין על שהתירו לו את שבועתו 1 (ז) ואת עיני, לביא, משפט־ להביא, וכמוהו מהחל התרומה לביא בית ה׳(דה״י ב־ ל*א י׳)? (ח) ואת בית, אט* בית העם דרך בלל, ובמדרשא) זה בית הכנסת? (ט) ואת יתר, פי־ שהעם הנשארים בירושלם והנופלים על הכשרים והנשארים בשאר הערים סביבות ירושלם בולם הנלה נבוזראדן לבבל. נבוזראדן מלה חדא ובין כל נבוכדנצר ונבוכדנאצר מלה חדא? (י) ומן העם, י*ת ומני יתהון למהוי מפלחין בהקלין ובכרמין ביומא ההוא. ונקראו שדות ינבין ועובדי השדות מניבים כמו לכורמין וליוגבין(מלבים ב־ כ״ה י״ב). ותמדגי על התרנו־ שהפך תרגומו? (י״ב) קחנו, מאומה רע, הריש דגושה, כי אם באשר כתיב וקרי כי כאשר? (י־נ) וישלה, ונבושזבן בנדן זעירא, והוא הד משלשה נוניין זעירין, נטע ארן(ישעיה מיד י״ד), ונרנן מפריד אלוף (משלי ט־ז ב״ח). רבי מלך בבל, כתתו־ וכל רברבי מלכא דבבל, מגז׳ על כל רב ביתו (אסתר א׳ ח׳)? (י״ד) וישלחו, פי־ הפסוק שהכשרים לקחוהו מהצר המטרה אשר לא ידעו מה טיבו והשבו להגלותו כשאר הגולים שהרי בסמוך אומר הדבר אשר היה אל ירמיה מאת ה־ אחר שלה אותו ונו׳ (לקמן מ־ א־) אלא כך היה הענין כמו שפירשתי, ושוב לקח נבוזראדן רב טבחים אותו והוא אסור באזיקים בתוך כל נלות ירושלם ויהודה ופתחו מן האזיקים ונתן הברירה בידו אם ירצה ללכת עמו לבבל או להשאר בתוך העם אשר השליט עליהם את גדליה, כי גדליה נפל את הבשדים במצות ירמיהו וכשנלכדה העיר השליטוהו על דלת העם הנשארים בארץ וירמיה בחד לשבת בתוך העם עם גדליה. וזה טעם מה שאומ׳ הנה וישלחו ויקחו וגו־ פי־ אל הבית שיהיה שם נדליה בן אהיקם, בלוט׳ לעמוד עמו. וישב בתוך העם באשר מפורש אח־כ בסמוך? (ט״ז) הלוך, מבי, חסר אל״ף למ״ד הפעל. והיה ביום, פי־ שתראה הדברים מתקיימים לפניך ביום ההוא, ולא תירא מהם, כי תמלט באומ׳ (י״ז) והצלתיך ונו׳, שהליץ טובה כננד ירמיה והוציאתו מבור הטיט ולא ירא מן השרים שהיו כננדו? (י״ח) בי מלט, ואט־ לשון בטחון על דרך יום אירא אני אליך אבטח (תהלים דו ד׳)? מ׳. (א) הדבר, בריש איכה רבתי3) מה היה הדבר אמר לו אנחות עמהון ואנא אסובר הבא או אנא אנחות עמהון ותסובר את הבא, אמר לו ירמיה אין אנא נהית עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון ופני הוא מהני להון, הה־־ד למענכם שלחתי בבלה ונו־, כלוט׳ כשנתן נבוזראדן הברירה בידו היה מסתפק בדבר אם ילך לבבל אם ישאר עם גדליה וזה טעם שאומ׳ בפרשה זאת ועודנו לא ישוב כלוט׳ שישב זמן שלא ישוב בתשובה לנבוזראדן עד שאט׳ לו הב־ה ושובה אל גדליה בן אה־קם. וזה דעת המדרש, ויהיה הדבר מה שאוט־ בפרשה ושובה אל נדליה, והפשט הדבר אשר היה אל ירמיה מאת ה׳ הוא מה שאוט׳ בסוף כל העדן (מ״ב ז׳) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה־ אל ירמיה ויקרא אל א) ערש,'*. ב) פתיחתא סי' ל״ד בקצת שינזיים.