Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 33

השלישי אשר בבית ה׳, לא ידעתי בהיכן הוא, ושמא עזרת ישראל היא שדה,?‘' ועזרת נשים לפניהן (ט״ז) וישבע, את כתי׳ ולא קרי והוא מח׳ [את] דבתיבן ולא קריין. עשה לנו את הנפש הזאת, נשבע לנו שבועה הזאת דוגמת הענין שהוא אם אמיתך: (י־ט) ויאמר, פי׳ אני מפחד מהיהודים שנפלו והשלימו אל הכשדים בעל ברחי פן יתנו אותי הכשרים בידם ויתעללו בי, שיהרגוהו דקירות בנקמות ובזיון: (כ־א) ואם, אשר הראני ה׳, בחירק ההיא: (ביב) והנה, אנשי שלומך, הם נביאי השקר [ששמע לקולם ׳שלא השלים עם הכשרים. דטבעו בבוץ רגליך, ת״י אשתקעא בבהתא רינלך, בבוץ הוא מענין טיט ויון וחומר וכמוהו דדגאה גומא בלא ביצה (איוב ח׳ י*א). |רגלך חסר ידד הרבים מהמכתב: (כ״ג) ואת כל, פי׳ המוצאים, וכמו (ויונד) [ויגד] ליעקב (בראשית מ״ח ב׳) כלוט׳ ויגד המגיד ליעקב. ואומי ואת כל נשיך, כי מה שאמר למעלה והנה כל הנשים אשר נשאת בבית מלך יהודה תל על הנשים שנשארו בבית יהויכין המלך כשהוגלה הוא ואמו. ואת העיר הזאת תשרוף באש, כאילו אתה הגורם לשרפה כיין שאינך משלים אל הכשרים: ל׳ט (ב) בעשתי עשרה, שבתשעה בתמוז נבקעה העיר ונפרצו החומות עד שיכלו הכשדים ליכנס לעיר כאומ׳ ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ותיי בתרעא מציעאה והוא שער העזרה, שער נקנור המזרחי והוא בין שער עזרת הנשים ובין שער ההיכל שלא יכלו ליכנס להיכל עד שבעד. באב כמו שמפורש בסוף ת ע נ י ת א), ועדיין אני עתיד לפרשו בסוף הספר לישב הפסוקים. ובפי הלק דרשו ר ז ■ ל =) שער התוך מקום שמחתכין שם הלכות, עליהן הוא אומי מקום המשפט שמה הרשע (קהלת נ׳ ט״ז). ור׳ דוד קמחי דל פי׳ שהיה שער משערי ירושלים שנא׳ ויבואו וישבו בכניסתן לעיר אחר שנבקעה ישבו בשער התוך וזהו שנבא ירמיה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם (לעיל א׳ פדו), והיה שער זה בין שני שערים. או פי־ שער החומה התיכונה: (ג) ויבואו, נרגל מלה חדא, שראצר מלה, סמנרנבו מלה חדא, הרי״ש בשב״א. ויש ספרים [שבתבו] ממגר נבו תרתין מילין ן (ד) ויהי, ב מ ד ר ש ג) מערה היתד. מביתו עד ערבות יריחו ודרך המערה ברח שלא ראו אותו וזימן הב״ה צבי אחד לפני הכשרים מהלך על גג המערה, לקיים ופרשתי את רשתי עליו (יחזקאל י*ב י״ג), ורדפו אחריו הבשרים לתפשו והוא רץ עד פתח המערה וראו את צדקיהו יוצא מפתח המערה ולקחו אותו והעלוהו אל נבובדנאצר מלך בבל רבלתה, שאע״ם שבא נבוכדנאצר לירושלם כשראה שארך לו המצור הלך לו [ושלח] מחיילותיו לירושלם לצור עליה עד שלכדוה: (ה) וירדפו, על שמרד בו והפיר בריחו ועבר על שבועת[ו] אשר השביעו באלהים, ובנדרים פ׳ ר׳ אליעזרי) מם׳ הדבר היטב: א) כ״ט ע״א. ב) בסנהדרין ק״ג ע״א וע״ע ירושלמי עירובין פ״ה ה״ה. ן;) ערש׳,* כאן נמלבים ב, ויחזקאל י״ב ובש״ם עירובין ס״א ע״ב. ך) ס״ד. ע״א.