Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 31

על בויל ואחת על הכתב שנאמר ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את. המגלה ואת הדברים אשר כתב פי־ הזכיר מנלה והזכיר דברים שעל שניהם חייב ■לקרוע, ע״כ במועד קטן5 (כ״ה) הפגיע במלך, כתרגו׳ בעו במלכא מנד־ ופגעו לי (בראשית כ״נ ח׳). לא יהיה לו יושב, אני מם׳ יושב כעין ש ם י ר ש ר ח כ מ י ם א) בסוכות תשבו כעין תדורו, שלא יהיה לו יושב בקבע על כסא דוד שאע״ם שמלך יהויכין בנו היתד■ מלכות עראי. מעט קט, שלשה חדשים 4 (ל״ב) ועוד נוסף עליהם זה איכה יעיב באפו, דברים זה איכה יועם, רבים אני הגבר, כהמה זכור ה׳ ורבנן אמרין ועוד נוסף עליהם זה איכה יעיב, דברים, זה איכה יועם, רבים זה זכור ה׳, בהמה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא, ע־כ =). שמתחלה היה בה נ׳ אלפא ביתי ן, איכה ישבה, איכה יעיב ואיכה יועם ונוסף עליהם דברים רבים בהמה זה אני הגבר מן תלתא תלתא וזכור ה־ ז (ליא) ופקדתי, ולפי שמעתה מספר ענין חורבן הבית אמר כשקרב הזמן ומלך מלך צדקיהו בן יאשיהו אירעו הדברים האלה, וירמיהו בא ויוצא בתוך העם כי• הוציאו צדקיה כשמלך מבית האסורים, וחיל פרעה יצא ממצרים לעזור את צדקיהו כי נתלה צדקיהו במלך מצרים ולבסוף לא הועיל לוז לץ. (ד) וירמיהו, הכליא כתי׳ וקרי הכלוא והוא בית האסורים ז (ה) וחיל• פרעה, ב מ " א ג> בספינות היו באים רמז הב״ה לים כמו נודות דומות לעורות בני אדם אמרו זה לזה, מה זאת, אמרו אלו שטבעו בים אבותיהם של אלו שאנו• הולכים לעזרתם בים מיד שבו לארצם, ע״כ ז (י*ב) ויצא, לחלק, ודיי לפלגא אהסנתא דאית ליה תמן בנו עמא. תרנו׳ לחלק מנז׳ לאלה תהלק (במדבר־ כ״ז ניב) ומנו׳ חלק כחלק (דברים י־ח ה׳). ובמדרשי) ליטול חלקו עם הכתים שהיו בענתות ובעוד שהיו הכשדים צרים על ירושלם לא היה רשאי לצאת כשעלו מעל ירושלם יצא לעסקיו. וי״א שבעוד שהיו הכשדים [צרים] על ירושלם לא היה רוצה לצאת משם להתפלל על העיר שלא תלכד, וייל לחלק. מנז׳ חלקלקות, ענין השמטה שהיה רוצה להשמט משם ז (י״נ) ויהי הוא, פי׳ בשער ההולכים משם לארץ בנימין. פיא לירושלם בחלק יהודה ובנימין והיה השער ההוא בחלק בנימין. ושם בעל פקידות, כתר׳ נברא ממנא, פקיד המלך לשמור השער ההוא שלא ליפול אדם מהעיר אל הכשרים. ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה זהו הנניה בן עזור, וכבר פירשתי למעלה שבשביל שההניף לו ירמיה נפל ביד־ בנו, ואולי שצוה חנניה לשלמיה ושלמיה ליראיה להכשיל את ירמיה בכל אשר ימצא ועלתה זו בפעם הזאת והביאוהו אל השרים וחבשוהו. וודי אל הכשרים אתה נופל משתמע כלוט׳ נתחבר ונשמע עליהם כדרך וממנשה נפלו על דוד (דה״י א׳ י״ב כ׳), לכו ונפלה על מחנה ארם. (מלכים ב׳ ז׳ ד׳)ז (י״ד) ויאמר, הראשון אל הכשדים וזה על הכשדים, והסימן ואל על (הושע י*א ז׳)ז (פדו) ויקצפו,. א) סוכה ב״ה ע״ב. ב) איבה רבד. פתיהתא כ״ח. ן•) ערש״י. ך) פסיקתא דר״ב דברי ירמיה.