Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 30

26 חמז על מה שאמי שישי ושמחי בת אדום נם עליך תעבור כוס תשכרי וגוי■ (איכה ד׳ כ־א) ואומי תשיב להם נמול וגו׳ (שם ג־ סיד), תתן להם מגינת לב. וגו׳ תרדוף באף ותשמידם ונוי (שם ס״ה): (נ) אולי, ביום צום, ת״י ביומא דצומא: בי ביום התענית מתקבצין המון רב להתפלל תפלת תענית [ו ר י יוסי קמחי זיל") פי׳ ביום צום מנד צומת הנידין האמור בלשון רבותינו דל (במקום> [ביום] שיתקבצו לדבר להתיעץ על צרתם: (ד) אולי, ת*י במעלנא דתרע בית. מקדשא דה׳ למדנחא, והוא שער מזרחי כאשר פירשתי בכמה מקומות בספר זה: (י־ב) וישמע, וירד בית המלך על לשכת, כתרגומו ונחת לבית מלכא ללשכת ספרא, ויהיה על כמו אל וכמוהו רבים: (ייג-י״ד) ויגד, קחנה בידך ולך, תיי סבהי בידך ואתא שכך מוכיח הענין שטעם ולך כמו ובא, תדע לך שהדי בסמוך ויקה ברוך בן נריח את המגלה בידו ויבא אליהם, ובבר מצעו בהפך ונם בל העם הזה על מקומו יבא בשלום (שמות י״ה בע) ותרגם אונקלום יהך בשלם, ואולי שכך אמרו ליהודי שיאמר לברוך לפני המון העם בדי שלאל ידגישו המון העם ששלחו אחריו השרים ושוב כשהלך מאתם אמר לו שהשרים קוראים אותו: (טיו) ויאמרו, כוונתם לשם שמים כי דורו של יהויקים צדיקים היו ואומרים הניר נניד למלך אולי יפחד מדימגלה הזאת: ("ז) ואת ברוך, תטה, והלא ירמיהו עצור היה כאמור למעלה אני עצור לא אוכל לבוא בית ה׳ אלא רמזו לך שצריך לבקש רהמים הוא וירמיהו שדדו נסתרים ני יותר היתד, דעתנו נוטה שלא ישמע אליהם המלך וכן עלתה ביד ברוך וירמיהו כאמור בסוף הענין ויסתירם ה־ שאע־פ שהפשו כל חצר המטרה לא נודע איפה הם, או שם השם סביבותם השך לסתר או בטל כה ראיית המחפשים אותם: (כ) ויבאו אל המלך הצדה, בתמומו ואתו לות מלכא (לברתא) [לביתא] כלומר לחצר המלך: (כ״א) העומדים מעל המלך, שהמלך יושב והם עומדים וזה טעם מעל, וכן ודי עילוי מלכא, או יתפרש מעל במו אצל ובמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳ כיו):: (כיב) והמלך, אה בלי שמדליקין בו האש ובסוף פרק ראשון ד שב ת ב) מאי אה רב אמר אהוונא פי׳ עצי ערבה ושמואל אמר עצים קטנים שמדליקים זה את זה, ע־ב. וי־ת נורא קדמוהי מדליקין: (ביג) ויהי, פי׳ דלתות דפי המגלה לפי■ שנפתחים ונסגרים כדלתות. והשלך, מקור. אל האש אשר אל האח, ובסוף הפסוק על האש אשר על האח וסימניך ואל על יקראוהו. ובפיג דמועד קטןג) הרואה ספר תורה שנשרף מנא לן דהייב קריעה דכתיב ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות. וארבעה אמרו ליה ליהויקים כת׳ ירמיהו ספר קינות א״ל מה כתי׳ ביה איכה ישבה בדד אמי אבוד מלכא אנא, בכה תבכה אכתי מלכא אנא, דרכי ציון אבלות אכתי מלבא אנא, היו 1 צריה לראש אמר להו מאן אמרה כי ה׳ הונה מיד קרע כל האזכרות שבה ושרפן, וכתי׳ ולא פחדו ולא קרעו בגדיהם מכלל דבעיא קריעה, א״ל רב פפא לאביי ודילמא משום שמועות רעות, שמועות רעות באותה שעה מי הור א־ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע ב• קריעות אחת א) רד״ק בשם אביז. ב) כי ע״א. ג) ב״ו ע״א.