Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 26

22 ליהודה* שהרי נבר נאמר שמע ה׳ קול יהודה, תנהו ענין לשמעון, כיוצא בו¬ נם זרע יעקב ודוד אם אעו ענין ליעקב שהרי הזכירו פעם אחרת בפסוק תנהו־ עדן לאהרן, ראיה לדבר שתי משפחות שאמר ע״כ, ור׳ אברהם ך עזרא ז * ל»> פי׳ בעבור שנאמרה תורה שלא יהי מלך מושל בישראל כ״א ביעקב. אמי נם זרע יעקב ודוד עבדי שהוא המושל מזרע יעקב ועוד ממשפחת דוד, והם שתי מעלות. אל זרע אברהם ישחק ויעקב, משפ׳ על זרע אברהם. וישחק,. בשיץ במו בצד״י והוא מהד׳ הכתובים בשי״ן, כנוי ליצחק, דין ותנינא ושבועתו־ לישהק (חהלים ק״ה פ׳)׳ ותליתאה ונשמו במות (יצחק) [ישחק] (עמוס ז׳ ט,), רביעאה ולא תטיף על בית ישחק (שם שם ט״ז). וכן נם זרע יעקוב מלא והם ה׳ מלאים וכננדם ה׳ פעמים אליה חסר. ואיו, ובפרפראות לחכמהכ) אוט׳ לקח יעקב אבינו ערבון מאליה חסר אות אחת משמו שהוא המבשר לימות" המשיח, ואלו הן הד׳ אליה במלכים ומלאך ה׳ דבר אל אליה התשבי (ב׳ א' נ׳), ולבן בה אמר ה׳ המטה אשר עלית ונו׳ וילך אליה (שם שם ד־), ויאמרו אליו איש בעל שער ונו־, ויאמר אליה התשבי הוא (שם שם ח־), ויען אליה וידבר־ אלהים ונו׳ (שם שם "ב), בתרי עשר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. (מלאכי נ־ כ*נ). ד׳ דיעקב באוריתא, וזכרתי את בריתי יעקוב (ויקרא ב״ו מ״ב),. ירמיה (ל־ י״ח) הנני שב שבות אחלי יעקוב, נם זרע יעקוב ודוד עבדי (שם ל״נ ב״ו) ושב יעקוב ושקט ושאנן (שם מיו כ־ז), תנינאג) לא כאלה יעקב בחירי•- והדל לפרש במד. שכתוב אומי מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם ישחק דעקוב להודיע בי ישראל תנבר ידם על בל העולם לימות המשיח, כי אדום וישמעאל הם מולכים עתה בעולם, ובל האומות נתערבו בהם והם בעלי השם זרע אברהם ואדום זרע יצחק, ולימות המשיח יהיה זרע יעקב ודוד שהוא המלך שליט עליהם וימלוך בבל הכיפה והוא מכלל העשרה המולכים מסוף העולם ועד סופו י). כי אשוב את שבותם ורחמתים, אשוב כתי׳ וקרי אשיב, והעדן אחרי בי נמצא מן הקל היוצא בזה העדן כמו ושב ה׳ אלקיך את שבותך וגו' (דברים ל׳ נ־) וזולתו וכבר פירשתיו. הפרשה הזאת מתחלת הלא ראית וגו׳ עד ורחמתים בסננון אחד. ועוד אני מפרש בה פסוקים פעם אחרת. הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר, ומי הם העם הזה המדברים לאמר, הם שתי המשפחות שאומרים שאע־פ שבחר בהם השם בשכבר הרי מאסם עתה, ומתוך שרואים. כי אלהים מאסם הם מנאצים את העם מהיות עוד נוי לפניהם, ואינם מדריכים אותם. בדק־ ישרה ומלמדים אותם לאמר לא תועיל תשובה כי לא ישוב השם מחרון אפו והם חוטאים ומחטיאים כי עוד יש תקוה. ד־א הלא ראית מה העם הזה ישראל מדברים כי שתי המשפחות אשר בחר בהם השם בתחלה כבר מאסם, וכוונתם בדבר להקל מעל צוארם עול המלכות והכהונה ולא ישימו עליהם אימת מלבות וכבוד הכהונה, וזה טעם ואת עמי ינאצון (להיות) [מהיות] עוד נוי לפניהם" א) ע׳ מבוא• ב) שם. נ) ג״ל שכונתו לרמוז שפסוק ושב יעקב שקט ושאנן דלעיל ל, י, אינד שן זזבננק ושם יעקב חסר. ך) תרגום שני אסתר פ״א.