Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 22

18 רגילים המוכר והקונה לחתום בו חותמות תוספת על עדות העדים לריחא דמילתא שמבד (הקונה) [המוכר] וקנה הקונה. ואשקול הכסף במאזנים, מם׳ ששקילת הכסף היתה במאזנים לפני העדים כדי שלא (יועילו) [יערערו] אחד על הכירו ואחר כך (י״א) ואקח, פי׳ שלקח שטר המכירה החתום כמצותו כחוק כל שטרי המכירות. ואת הנלד, שלא די לו בעדות העדים אלא שכתב אשרתא דדייני שהוחזק בבית דין על פי עדיו וכתבו בקיום שטרות לעשות הדבר גלוי ומפורסם פן ימותו העדים. וי״ת ונסיבית ית שטרא דזבינא דכתיב בעיון וחתים כהלכתא וכדחזא וית שטרא פתיחא. ויש שכתבו שהיו שלשה ספרים, ואיני יודע מי הכריחום לכך, וזע׳ לי פירשתי. ור־ יוסף קמחי ז •לא) פי־ ואת הגלוי שני ספרים היו ספר המקנה וספר אחר שנלה אוזן שאר (הנלים) [הנואלים] האחרים אם ירצו לקנותו, וימאנו לקנות, והעיד עליהם עדים, וכת׳ ספר הנקרא ספר הגלוי וכן נאמר בבועז ואני אמרתי אנלה אזנך לאמר (רות ד׳ די) שלא יבואו אחר זמן ויערערו על הקונה עכ״ל. ויש מפרש שני ספרים (המספר) [הספר] המקנה חתום וסגור לשמירה וספר אחד נוסח הראשון כשירצו לראותו או לקראתו או שימצאהו מאמן ולא יצטרכו לפתוח החתום והוא הנקרא ספר הנלוי, ו ר ז * ל ב) למדו מפסוק זה גט פשוט ומקושר כדאית׳ בריש נ ט פשוט: (י״ב) ואתן, המקנה בה״א הידיעה עם הסמיכות כמו הממלכות הארץ (לעיל כ״ה כיו). לעיני חנמאל דודי, נוכל לפרש שהנמאל אחר היד. שחנמאל המוכר היה בן דודו, ווה דודו, והיה במעמד ההוא, ונתן ירמיה הספר לעיניו ולעיני העדים ושאר אנשים שהיו שם אל ברוך בן נריח בן מחסיה כדי להצניעו ולשומרו. ויש מפי J) שמשם׳ חנמאל בן דודו כמו לוט בן אחיו, והיה כן בן אחיו. וי״מי) שהנמאל זה היה דודו ובן דודו, כיצד ראובן נשא בת שמעון אחיו וילדה לו ימואל וכבר הולידה שמעון ימין, הרי ימין דודו לימואל שבן אחי אמו הוא, ונ״כ בן דודו, שהוא בן שמעון אחי אביו של ימין, אבל לא נמצא בכל המקרא אח מן האם קרו דודו: (י״ד) כה אמר, לקוח מקור במקום צוד במו זכור ושמור. ונתתם בכלי חרס ונו׳, פי׳ עד שוב• הנולד. שתתקיים נבואת (נדו) בי בה ונו׳. ויש מרז•ל") אומרים שלכך הצניעם שיעמדו ימים רבים, כי הוא היד. עומד בשנה העשירית למלך צדקיהו, ובשנת י״א היה לו ליחדב הבית ולא היה יכול להחזיק בקרקע שלש שנים והיה צריך לשמור שטרו בידו בשוב הנולד. ולסימן ולאות לישיבת הגלות צווה לקנות השדה לנחמה לישראל: (י׳יז) אהה, כתתו׳ לא יתכסי מלקדמך כל פתנם: (י״ח) עושה, בפי בא לוי) א*ר יהושע בן לוי למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזיר׳ העטרה ליושנה, משה אמר האל הנדול תגבור והנורא אתא ירמיהו ואמר כשדים מרקדים בהיכלו איד. נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל ואמר נוים משעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר נבור אינהו אמרו אדרבה אלו הן נוראותיו ואלו הן גבורותיו שכובש כעסו והאריך אפו לרשעים ואלמלא נוראותיו איך אומה אחת א) רד״ק בשם אביו. ר) בבא בתרא ק״ם ע״א. ג) עדש״י. ך) עיי״ש ורד״ק. ה) ע, רו־״ק. ך) יומא ס״ט ע״ב.