Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 21

17 (ליה) ויצא, קוה כתי׳ וקרי קו, כי נמצא זה השם בלשון נקבה את תקות חוט השני (יהושע ב׳ ייח). גבעת גרב ונעתה שמות מקומות. ויית ממנהל חננאל עד שער הפנה ממגדל פקוס ועד תרע זויתא, ויצא, ויהא נפיק עוד חוט מטורי (בשלנו: משח) בניינא לקבלא עד דמטי לגבעתא דסמיכא לגרב ויהי מסתתר לבריכת עגלא: (ליט) וכל העמק, ודי וכל מישרא אתר די נפלו תמן פגרי משירית אתוראה ועל (בשלנו: וכל) אריתיא (בשלנו: אריתא) עד נחלא דקדרון עד זוית תרע בית ריפא דמלכא מדינהא קודשא קדם ה׳ ובו־, כלוט׳• בל אלה המקומות (שהוא) [שהיו] מתחלה חוץ לחומות יהיו לעתיד לפנים מן החומה, ולפי דעת התרנו׳ וכל עמק הפגרים והדשן מתם־ וכל עמק פגרי אשור הדשנים והשמנים וכמו שמצי׳ הכתו׳ אוט׳ ויכחד כל נבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור (דה״י ב׳ ל״ב כ׳א) ואוט׳ לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון (ישעיה י׳ ט״ז) במשמני דאית בהו. ולפי הפשט הדשן מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלם, ותרנו־ וכל.השדמות וכל בית ריסא, והוא מלשון רז• ל בפ׳ כל הבשר») אריתא דדלאי, והם אמות המים שמשקין מהם השדות, ולפי הפשט מתפרש מענין השדות כלוט׳ השדות שהיו סמוכות לעיר יהיו לעתיד בתוך העיר. ותרנו׳ שער הסוסים בית ריפא דמלבא וכן תרג׳ אונקלום אל עמק השוה הוא עמק המלך (בראשית י״ד י״ז) למישר מפנא הוא אתר בית ריסא דמלכא, הוא מקום פנוי מאילנות ומכל מכשול מיוחד למלך לשחוק, ובית ריס אחת שעור של שלשים קנים והקנה שש אמות וזרת ב): ל״ב. (א׳) הדבר, נכנם מיצוע(?) דברי׳ — באמצע והדבר הזה הוא מה שאומר בסמוך ויאמר ירמיהו היה דבר ה׳ אלי לאמר (פסוק ו׳): (ב) היה כלוא בחצר המטרה, כתתו־ הוי כלא בדרת בית אסיריא, והוא מענין ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מ״ב ייח), ושם מטרה נטור מנז׳ העטור (לעיל ג׳ ה׳), ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית סלך יהודה: (ד) וצדקיהו, הנתן ינתן, מקור בחולם בפלס ואם האכל יאכל (ויקרא ז׳ י־ח): (ז) הנה, שלום היה דודו של ירמיהו ... בא אליך לאמר וגו׳ יש מפרשי) על פי הדבר, ויש מפרשי) כי כך דרך המוכר לחזור אחר הקונה. כי לך משפט הגאלה לקנות, כמו שאמרה התורה דודו או בן דודו ינאלנו (שם כיה מיט), שהרי אם מכרתיו לאחר לך משפט הגאולה שתנאלהו מידו כיש שאתה ראוי לקנותו: (ט) ואקנה, ואשקלה הקויף בשבא. שבעה שקלים ועשרה הכסף, התת׳ שבעה מנין ועשר סלעין דכסף, ושוב פי׳ היאך היתד. הקניה ושקילת הכסף שחקניה ודתה בשטר, וזה טעם (י) ואכתוב, שכתב שטר הקניה והחתים בו העדים ויהיה ואעד עדים פי׳ לואחתום שלפניו, ונוכל לפרש שהיו א) ק״ז ע״א. ב) עיין רש״י ב׳־׳ק ע״ט ע״ב שפירש ריס ארבע מיל ורד״ק כאן כתב* דים שהוא שבעים קנים ועיין ערוך ערך'חס ומ״ש שם בשם ש״ס ב״מ ל״ג ע״א. רש״י. ך) רד״ק.