Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 19

15 שיהיה לו בן צדיק אינו משייר לבן עונש אביו, ועל בל כיוצא בזה בן לא ישא בעון האב... וכשיודע שיהיה לו בן חוטא או באיפש׳ משייר לבן עונש האב ועל כיוצא בזה נאמר פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם שיענש הבן על עונותיו וילוו עליהם עונות אביו, באומ׳ עונותיכם ועונות אבותיכם יחדו אמר ה׳ וגו׳ (ישעיה ס״ה ז׳) ובאיפש׳ שתהיה הפקידה בבן הבן כשלא נתמלאת סאת הבן. כל זה כפי מה שחייבה חכמתו יתברך ויתעלה על הכל. 1ע־כ] דברי ר׳ישראל ז• ל. והאמת כן הוא בי עד ד׳ דורות רחמי האב על הבן ונענש אי זה שיהיה י מהד־ דורות .כאלו נענשו בו הם עצמם ואפי׳ אחר המיתה, וכבר דברו בזה חז״ל ג תה ל ת פרק מי שמתו א) כי המתים יודעים מה שיעשה בעולם הזה כאשר העמידו שם בסוף הענין, ונכר הארכתי בדבר ועדיין לא רדתי צמאוני. והדל כי פקידת העון עד ד׳ דורות היינו בע״ו דוקא וברצופין אבל בשאר עבירות איש בחטאו יומת•(מלכים ב׳ י״ד ו'), בן לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן (יהזקאל י׳־ח כ׳). ותדע לך שהפרשה מוכחת על כך, שאמי מתחלה לא יהיה לך אלהים אהריס על פני (שמות כ׳ גי), לא תעשה ונו־(שם ד׳) כי ה׳ אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי (שם ה׳), וקאי למאן דסליק מיניה, ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי, ולכך יש לנו זבות האבות לפי שכולנו צדיקים מעון זה, ופקידת ד׳ דורות בעובדי ע״ז בצינעא דאילו בפרהסיא הרי עון הענל כמה דורות. ומי שיש בידו למחות ואינו מוחה ־כאילו הוא בעצמו עושה העדן ההוא, ועליו נאמר איש באהיו (ויקרא כיו ליו), איש בעון אחיו בדאיתא בפרק זה בורר=) ובפרק אהרון של תלמוד מבותג) או׳ שכבר בטלה מדה זו של פקידת ד׳ דורות וזה לשונם ד׳ גזירות גור משה על ישראל ובו׳ ע־כ משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא יהזקאל ובטלה שנאמר הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י׳־ח כ׳) ע״ב. וקש׳ לפי׳ רב סעדיה דל מסוגיא וו ... נחזור לענין הספר: אבות אבלו בוסר, בוסר הוא הפרי שלא ממר בישולו, והאוכלו שיניו קהות, וי׳־ת שני הפסוקים האלה על דרך זה, ביומיא האינון לא ימ-ון עוד אבהתנא הטאן ובניא לקי אלהין אינש בחוביה ימות כל אינש הי חטא הוא ימות: (ל׳) הנה ימים, כל הפרשה ברית הדשה היא תורת משה, ואט׳ הדשה ני לעולם מיום שנתנה התורה על ידי משה בחורב וכמו שדרשו רדלי> והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום (דברים ו׳ ו׳) יהיו בעיניך הביבין כאלו היום קבלתם, אבל שאור שבעיסה מעכב, ולימות המשיח יברא לנו השם לב בשר ונשמור התורה שמירה מעולה, והערלים טעו בדבר ואמרו ברית חדשה תורה חדשה שנתחדשה להם מאותו האיש, והפרשי מוכחת בי החידוש הזה הוא קיום התורה שנתנה למשה בהר סיני ודברי הערלים (ש)אין (בו) [בהם] ממש: (ל״א) לא בברית, החזיקי ההיא בסנדל תחת פתח כי הוא מקור וכן שכל אדם האריך אפו(משלי י־ט ייא). ואנכי בעלתי בם נאם הי, ודי ואנא איתיעיתי בהון אט׳ ה׳, כלוט׳ הם הפרו את א) י״ה ע״א. ב) כ״ז ע״ב. ג) כ״ד ע״א. ך) ספרי ואתחנן.