Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1913-01-01 · X. 1912 - 5673 (1913) · page 17

13 לאו דוקא אלא כמה דורות שיהיו אוחזין עון אבותיהם בידיהם יפקוד עליהם העון ההוא אפיי מאלף דור. ופי׳ ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם(לקמן ל׳ב י״ח) על דרך ואמר הדור ההוא בניכם אשר יקומו מאחריכם (דברים כ״ט ב־א). ואני מימי רזיל אני שותה שדבריהם דברי קבלה שאו׳ ד׳ דורות דוקא ואלפים ואלף דוקא ועל הדרך שפירשתי, ותימ׳ כי אע״פ שמפרש בנצירת החסד לאלפים ואלף לאו דוקא אלא אין לה קץ מ׳־מ הרי משוה מדה רעה למדה טובה ומה פשט הוא זה, ועוד למד, הזכיר במדד׳ רעה ד׳ דורות ובמדד׳ [טובה] אלפים ואלף כיון דהא* והאי לאו דוקא, ומד, שאומ׳ הכתו׳ בפסוק שלש עשרה מדות פוקד עון אבות על בנים [ועל בני בנים] על שלשים ועל רבעים (לשונאי)(שמות ל״ד ז׳) האבות הוא חושב מהדי(מדות) [דורות] כאשר חשבם בעשרת הדברות וכך הפי׳ בפסוק זה פוקד עון אבות האבות דור (אחר) [אחד] על בנים דור שני על בני בנים שהם על שלשים דור שלישי ועל רבעים דור רביעי, והלא משה אמר בם׳ שלח לך פוקד עון אבות [על בנים] על שלשים ועל רבעים (במדבר י״ד י״ח), ולא אמר על בני בנים כי הם השלשים, ואם תשיבני והלא דבר עלי, אמר לו השם שישמור לו ולבניו עד עולם העון ההוא, תשובתך העון ההוא ד,־ה בו חלול השם וקורא הדורות מראש ידע שלא יהיה בבניו מי שראוי לכפר העון ההוא בעבורו ואם יהיה לא יחול עליו העונש ההוא, וכן אחדל א) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל בדברי תורה ובגמילות חסדים מתכפר ובדבר שיש בו חלול השם ראוי הוא להזכיר אותו עון עד כמה דורות הרי עון הנזל שהיד׳ בו חלול השם בפרהסיא דרשו בו רז■ ל באגדת חלקב) שבימי צדקיהו נפקד עליו, וכן עון נוב עיר הכהנים שהיתה בו חלול השם בפרהסיא עמד עד בא סנהריב לירושלם כמו שדרשו בם׳ חלק י■) בפסוק עוד היום בנוב לעמוד ינופף ונו׳(ישעיה י׳ ליב). ור׳ סעדיד׳ד) פי־ פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, שהוא ממדות הרחמים, כיצד זה הרשע שנתחייב מאה עונשין יענישוהו שלשים וימתינו לו עד ד׳ דורות אם יהיה צדיק כדאי להצילו מדינה של מקום, ואם יהיו כולם רשעים אזי ישובו להענישו עונש שלם על כל מעשיו, ויתפ׳ הפסוק פוקד עון אבות על בנים בשביל בנים ובשביל שלשים ובשביל רבעים שאם יהיה אחד מהם צדיק לא יפקד עון האב כי יגן עליו הצדיק ההוא, ואם לא יהיה בהם צדיק יפקד עון האב שיענש משלם. או יתפרש פוקד עון אבות וגו־ מנז׳ ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל־א מ״ט) כלו׳ מחסר העין בעבור בניו אם יהיה צדיק בהם עד דור רביעי. וראייתו שהמרה הזאת מנויד׳ עם י״ג מדות שהם של רחמים, והשיגו עליו שהרי בעשרת הדברות הוא אומר לשונאי, והשיב שהאמור בעשרת הדברות לנקמה והאמור עם י״ג מדות לרחמים. והדבר צריך הכרע איך ולמד׳ יתפרש כאן לנקמה וכאן לרחמים, מ־מ מצינו אומי מחיל בן פוקד עון אבות ממדות רחמים, צא ולמד דבר הלמד מעניינו במה כל הענין מדבר במדת הרחמים, ובכאן כן ... שהוא תולה לאבות עד ד׳ דורות אם היה אחד מהם צדיק כדאי הוא להצילו א) ד״ה י״ח ע״א. ב) לא מצאת♦ שם. {) סגד,דיין צ״ה ע״א. ך) ע, מבוא.